פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3323/13 - א'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. דליה אבישי
2. שמואל שריר
נ ג ד
המשיבות:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. מדינת ישראל
3. עיריית פתח תקוה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.3.2013 בת"א 2002-06 שניתן על ידי כבוד
השופט ח' כבוב
בשם המבקשים:
עו"ד ד"ר אליאש בן ציון; עו"ד שחר עוז
ארי
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בת"א 2002-06 (כבוד השופט ח' כבוב ), מיום 3.3.2013, שבמסגרתו חייב בית המשפט את המבקשים לשלם למשיבות 1 ו-3 הוצאות משפט בסכום של 30,000 ש"ח.
כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיבות לביטול חוזה במסגרתו הועברו זכויותיהם של המבקשים במקרקעין בפתח בתקווה לידי מנהל מקרקעי ישראל (המשיבה 1). לטענת המבקשים, יש לבטל את החוזה מאחר שהוריהם חכרו את המקרקעין עד לשנת 2071. מנגד, טענו המשיבות כי הסכמי החכירה בוטלו לפני שנים רבות, וכך או כך, הטענות על זכויות החכירה התיישנו לפני עשרות שנים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, תוך כדי שקבע שעל אף שזכויות החכירה של הוריהם של המבקשים הם בגדר זכויות שביושר, הרי זכויות אלו התיישנו. לפיכך, קבע בית המשפט כי אין עילה לביטולו של החוזה שנחתם בין המשיבה 1 למבקשים.
המבקשים הגישו ערעור על פסק דין זה. הערעור קבוע לדיון מקדמי בפני השופט י' עמית בחודש אוקטובר 2013. בבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי תשלום הוצאות המשפט, יחד עם העירבון בסך 35,000 ש"ח שנדרשו להפקיד מקשה עליהם כלכלית, היות שהמבקשת היא פנסיונרית. לכך יש להוסיף כי לדידם, עצם העובדה שההוצאות נפסקו לטובת רשויות המדינה, ובמידה שערעורם יתקבל ייפסקו לזכותם סכומים גבוהים בהרבה מסכום ההוצאות שנפסקו לחובתם, מצדיקות את קבלת הבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להדרש לתגובת המשיבה.
נקודת המוצא בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בקשה לעיכוב ביצוע תתקבל אך ורק במקרים חריגים, כאשר נטל השכנוע כי קיים נימוק לקבלת הבקשה רובץ על כתפי המבקש (ראו למשל: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, קל וחומר חיוב כספי בגין הוצאות משפט, תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת (30.5.2013); ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חאמיסי (23.9.2012)) . זאת, שכן "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל: בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)).
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בתמוז התשע"ג (17.6.2013).
ש ו פ ט