ע"א 8290/12 עומרי דואניאס נ. ידיעות אינטרנט

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט פרופ' ע' גרוסקופף ), בגדרו סולקו על הסף 17 בקשות להכרה בתובענות כייצוגיות (ת"צ 36086-07-11, 36123-07-11, 36157-07-11, 36187-07-11, 36213-07-11, 3704-08-11, 3787-08-11, 3823-08-11, 3851-08-11, 3877-08-11, 36595-08-11, 10377-09-11, 10449-09-11, 14969-09-11, 14994-09-11, 24274-09-11, 4209-11-11) – וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דין זה.

להלן יפורטו הנתונים העיקריים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות

2.

המבקשים הגישו 17 בקשות שונות להכרה בתובענה כייצוגית: 3 מבין הבקשות הנ"ל הוגשו על ידי המבקש 1, ו-10 אחרות הוגשו על ידי המבקש 2. בכל תובענה היו המשיבים שונים .

כל 17 הבקשות, מושא פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, נסובו סביב מסכת עובדתית נטענת זהה: המשיבים בכל הבקשות היו בעלי אתרי אינטרנט שונים העוסקים בשיווק "קופונים", וכן בעלי עסק שונים, אשר פרסמו את מוצריהם באותם אתרים. טענת המבקשים, בכל הבקשות, היתה כי המשיבים שלחו להם דואר פרסומי מבלי שציינו זאת כנדרש, ובכך פעלו הנתבעים בניגוד לקבוע בסעיף 30א(ה)(1)(א) ל חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 , אשר נחקק כחלק מתיקון מס' 40 לחוק זה (תיקון המוכר כ-"חוק הספאם"). בכל המקרים הוגשה הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית, מבלי שקדמה לכך פנייה מצד המבקשים בבקשה כי המשיב הרלבנטי יחדול מביצוע ההפרה הנטענת.

נוכח הדמיון הרב בין כל הבקשות, אשר הוגשו כל אחת בנפרד מרעותה, הדיון בהן אוחד ונשמע בתאריך 13.05.2012. אדגיש, כי במסגרת התובענה המאוחדת הנ"ל היו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד שני מבקשים נוספים (עו"ד מאיר מירסקי ומר אמיר ענאקי, אשר אינם צד לערעור שהוגש לבית משפט זה, או לבקשה לעיכוב ביצוע, מושא ענייננו כאן).

3.

בתאריך 19.09.2012 פסק בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש להורות על סילוקן של כל הבקשות על הסף, וזאת משום שמצא כי נפלו פגמים חמורים בהתנהלותם הדיונית של המבקשים. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי הנכבד, בין היתר, כדלקמן:

"קשה לחשוב על מקרה מובהק יותר של ניצול לרעה של מכשיר התובענה הייצוגית מ-17 הבקשות שהוגשו על ידי המבקשים. הפגמים בהתנהלות המבקשים נוגעים לשתי סוגיות יסוד, אשר כל אחת מהן די בה על מנת להצדיק סילוק על הסף של הבקשה המאוחדת שנולדה מ-17 הבקשות: ראשית, הגשה מבוזרת של בקשות העוסקות באותו עניין על ידי קבוצה אחת של מבקשים ובאי כוח מייצגים; ושנית, אי מסירת הודעה מוקדמת ביחס להפרה שהיא, בעיקרה, צופה פני עתיד.

[...]

משני הטעמים שצוינו לעיל, כל אחד לחוד, ובוודאי כשהם מצטברים, דינה של הבקשה המאוחדת להיות מסולקת על הסף. בקובעי זו נתתי את דעתי להלכות הידועות לפיהן סילוק על הסף של תובענה ייצוגית הוא סעד נדיר ויוצא דופן. מהטעמים שהובהרו לעיל, סבורני שהמקרה שלפני הוא דוגמא מובהקת לאותם מקרים יוצאי דופן ונדירים בהם השימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית הוא כה בולט ומובהק שראוי לסלק את התובענה עוד בשלביה המוקדמים".

לצד קביעות אלה, השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המבקשים הוצאות לטובת המשיבים, אשר נפסקו כדלקמן: 5,000 ש"ח לטובת כל משיב, אשר הגיש תשובה לבקשה; 2,000 ש"ח לטובת כל משיב, אשר התייצב לדיון בתאריך 13.05.2012 (במצטבר לרכיב הראשון); ואם יוצגו מי מהמשיבים יחדיו – 7,500 ש"ח לכל המיוצגים יחדיו בגין הגשת תשובה, ו-2,500 ש"ח בגין התייצבות לדיון. בסך הכל, חויבו איפוא המבקשים בסכום כולל של כ-100,000 ש"ח. הוצאות משפט אלה הן שעומדות במרכזה של הבקשה שבפני לעיכוב ביצוע.

4.

בתאריך 04.12.2012 הגישו שני המבקשים שבפני בקשה לבית המשפט המחוזי הנכבד, בגדרו הם עתרו לעכב את תשלום הוצאות המשפט הנ"ל עד להכרעה בערעור. בתאריך 06.12.2012 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן:

"מטבע הדברים, סיכויי הערעור נראים לי נמוכים, ולא ארחיב בכך. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בהוצאות צנועות יחסית שנפסקו לטובת כל משיבה, אשר הצטברותן (כך נטען) מכבידה כלכלית בצורה משמעותית על המבקשים, אני מוצא לנכון לעכב את המועד לתשלום הוצאות עד ליום 3.3.2013 על מנת לאפשר למבקשים לפנות לבית משפט של ערעור בבקשה להאריך את עיכוב הביצוע עד למתן הכרעתו בערעור".

מכאן הבקשה שבפני, אשר הוגשה, כאמור, לצד ערעור על פסק הדין עצמו.

5.

למען שלמות התמונה, אציין כי ביני לביני התנהל הליך נוסף הקשור בערעורם של המבקשים, ובגדרו הם הגישו בקשה לפטור מעירבון, בעוד המשיבים ביקשו להגדיל את סכום העירבון שאותו קבעה המזכירה הראשית (60,000 ש"ח). בתאריך 23.05.2013 קבעה כב' הרשמת ל' בנמלך

כי יש לדחות את הבקשה לפטור מעירבון, ולקבל בחלקה את בקשת המשיבים להגדלתו, כך שיעמוד על סכום של 80,000 ש"ח. משנשלם הטיפול בסוגיה זו, הועבר התיק לעיוני, לצורך הכרעה בבקשת עיכוב הביצוע.

טענות הצדדים

6.

המבקשים טוענים כי יש להורות על עיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט, אותן פסק בית המשפט המחוזי הנכבד, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו. לשיטתם, סיכויי הערעור הינם גבוהים, שכן מדובר בפסק דין תקדימי, כלשונם, בגדרו הוחלט על סילוק על הסף של בקשה להכרה בתובענה כייצוגית, מבלי להתייחס לעצם הפרות החוק אותן ביצעו, לכאורה, המשיבים, ותוך חיוב המבקשים בהוצאות משפט. עוד טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן תשלום ההוצאות יגרום להם ל-"קשיים חמורים", בעוד המשיבים השונים, בהיותם גופים בעלי איתנות פיננסית, לא יפגעו כלל מעיכוב תשלום ההוצאות.

7.

כל המשיבים מצידם סבורים כי נוכח העובדה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי, ובמיוחד מאחר שעסקינן בחיוב הנובע מהוצאות משפט – אין כל עילה להיענות לבקשה. לשיטת המשיבים, המבקשים כלל לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי יגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מתשלום ההוצאות כעת, או שלא יוכלו להפרע ממי מבין המשיבים, במידה וערעורם יתקבל. המשיבים אף טוענים כי נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ובהתאם להחלטתו מתאריך 06.12.2012 – יש לקבוע כי סיכויי הערעור הינם נמוכים. לפיכך, המשיבים כולם טוענים כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . להלן יפורטו בתמציתיות הנימוקים להחלטתי.

9.

כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, כקבוע בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984

(להלן: התקנות ). על מנת לסטות מכלל זה, על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין להוכיח כי סיכויי הערעור על פסק הדין הינם טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. להלן אבחן פרמטרים אלה על נסיבות הבקשה שבפני.

10.

אפתח בשאלת סיכויי הערעור . נוכח דברים החריפים של בית המשפט המחוזי הנכבד, כמתואר במובאות שבפיסקה 3 שלעיל, ולאור העובדה שבית המשפט המחוזי הנכבד נתן דעתו להלכות בדבר הזהירות והנדירות שבה יוחלט על סילוק על הסף של בקשה להכרה בתובענה כייצוגית – דומני כי סיכויי הערעור הלכאוריים אינם גבוהים, (ואין בכך, כמובן, משום קביעת מסמרות כלשהן ביחס להכרעה בערעור לגופו). הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים היו כאן צנועות יחסית, ולכן נראה כי הסיכוי שבית משפט זה יתערב בשיעורם, היה וידחה את הערעור – נמוכים.

11.

דין דומה חל פה גם בשאלת מאזן הנוחות . בסוגיה זו, פסק רק לאחרונה חברי, השופט א' שהם ב-ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.05.2013) (להלן: עניין רוטמן ). גם ב עניין רוטמן , כמו כאן, התבקש בית משפט זה לעכב את תשלום הוצאות המשפט, אשר נפסקו בבית המשפט המחוזי הנכבד במסגרת דחיית בקשה להכרה בתובענה כייצוגית, והדברים שנאמרו שם כמו נכתבו בענייננו:

"כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, הקובע חיוב כספי, כמו בנידון דידן, הנטייה הברורה היא שלא להיעתר לבקשה, אלא במקרים חריגים, כאשר הוכיח המבקש כי חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור (ראו, ע"א 5683/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי (14.8.2012); ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן (26.11.2012)).

בענייננו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת המבקשים, עד כדי עיכוב ביצוע תשלום סכום ההוצאות שנפסקו לחובתם. המבקשים לא טענו כלל, כי מצבה הכלכלי של המשיבה מוטל בספק, ואף לא הציגו תשתית ראייתית מספקת לטענתם, כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך, אם לא יעוכב ביצוע החלטה בעניינם. הלכה מושרשת היא, כי במקרים מעין אלו, ועל דרך הכלל, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, מאחר שהחיוב הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך, וכספים ששולמו על-ידי המבקש, ניתן יהיה להשיבם בסופו של יום, במידה שהמבקש יזכה בערעורו (ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ

(30.8.2009); ע"א 5217/12 גיטליס נ' עו"ד ארז (15.8.2012); ע"א 5306/12 אדרי נ' פקיד שומה (29.8.2012)).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף במקרה דנא, שעה שמבוקש עיכוב ביצוע של החלטה שעניינה תשלום כספים, אשר נפסקו כ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין (ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' יונס (26.10.2011); ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי

(23.9.2012))".

(פיסקה 10 ל עניין רוטמן ; ההדגשה במקור – ח"מ ).

זאת ועוד – אחרת. כפי שעולה מהחלטת כב' הרשמת בנמלך מתאריך 23.05.2013, בגדרה נדחתה, כאמור, בקשת המבקשים לפטור מעירבון (ואף הוגדל סכום העירבון) – המבקשים ממילא לא הניחו כל תשתית עובדתית ביחס למצבם הכלכלי הנטען. אף לא נשמעה מפיהם טענה כלשהי לפיה המשיבים, אשר הינם גופים עסקיים, יתקשו לעמוד בהשבת הכספים, במידה ויקבע כך בתום הערעור. יתר על כן נדמה כי טענותיהם של המבקשים ביחס למצבם הפיננסי הנוכחי עומדות לכאורה בסתירה להצהרותיהם בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיהם יש בידיהם את האמצעים הכלכליים הנדרשים לצורך ניהול התובענות הייצוגיות.

14.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה הן מבחינת סיכויי הערעור, אשר אינם נחזים להיות גבוהים, והן מבחינת מאזן הנוחות, אשר איננו נוטה לטובת המבקשים.

15.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע

נדחית . על מנת שלא להכביד עוד על המבקשים בשלב זה – לא אשית עליהם הוצאות בגין הליך זה.