ע"א 8290/12 עומרי דואניאס נ. ידיעות אינטרנט

1.

ההליך שבכותרת עניינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף) מיום 19.9.2012, בה נדחתה תובענה אשר איחדה שבע-עשרה בקשות להכיר בתובענה כייצוגית אשר הוגשו על ידי המערערים ושניים נוספים.

המזכירה הראשית קבעה כי על המערערים להפקיד עירבון בשיעור של 60,000 ש"ח . המערערים טוענים כי יש לפטור אותם מהפקדת עירבון, לחלופין כי יש להורות על הפקדת "ערובה אחרת" ולחלופי לחלופין כי יש להפחית את סכום העירבון. לטענת המערערים יש להיעתר לבקשתם נוכח אופיה של התובענה הייצוגית ופערי הכוחות המובנים בין הצדדים. כן טוענים המערערים כי המערער 1 סיים התמחותו זה עתה וגם המערער 2 הינו עורך דין בתחילת דרכו, וכי יקשה עליהם להפקיד עירבון בשיעור שנקבע. לבסוף טוענים המערערים כי סיכויי הערעור שהגישו טובים.

המשיבות 1, 3, 4, 5, 6, 10 ו-13 הגישו מנגד בקשה להגדלת סכום העירבון לשיעור שאינו נופל מסך של 100,000 ש"ח. בבקשה נטען כי להליך זה למעלה מעשרים משיבות אשר מרביתן מיוצגות על ידי עורכי דין שונים, וכי בסכום שנקבע, סך של 60,000 ש"ח, לא יהיה כדי לכסות את הוצאותיהן אם יידחה הערעור. כן נטען כי העובדה שסכום ההוצאות אשר נפסק בבית המשפט קמא טרם השתלם לידי המשיבות (ואף הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע התשלום, אשר טרם הוכרעה), מצביעה על החשיבות הרבה שבהפקדת עירבון בשיעור שיהיה בו להבטיח את הוצאותיהן הצפויות.

2.

עיינתי בבקשות ובתגובות אשר הוגשו והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה שהגישו המערערים להידחות. כן הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להגדלת שיעור העירבון להתקבל בחלקה וכי מן הראוי לקבוע עירבון בסכום גבוה יותר, אם כי לא בסכום המוצע על-ידי המשיבות 1, 3, 4, 5, 6, 10 ו-13 .

ראשית יש להסיר מן הדרך את טענת המערערים ולפיה נוכח מהותו של הליך התובענה הייצוגית יש לפטור אותם מהפקדת עירבון. בהחלטה אשר ניתנה על ידי לאחרונה (ע"א 9394/12

מזיבובסקי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

(2.4.2013) (להלן: עניין מזיבובסקי )) עמדתי על כך שהחובה לשלם אגרה והחובה להפקיד עירבון חלות גם על תובע ייצוגי או על מי שמבקש להיות תובע ייצוגי (וראו האסמכתאות המובאות שם, לחלקן הפנו המשיבות בתגובות שהגישו). כן עמדתי באותה החלטה על כך שנ וכח הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהליך התובענה הייצוגית והעובדה כי נפרד הוא מהעילה האישית העומדת לבעל הדין, לא תתקבל בנקל טענה של תובע ייצוגי לחסרון כיס לעניין הפקדת העירבון, וזאת בייחוד שעה שמדובר בהשגה על החלטה הדוחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית .

יצויין כי המשיבה 3 טענה בתגובתה כי המערערים הצהירו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית כי הם בעלי האמצעים הכלכליים הנדרשים לשם ניהול ההליך, ועל כן כעת אין הם יכולים להישמע בטענה כי הם נעדרים יכולת כלכלית. טענה דומה הועלתה בעניין מזיבובסקי הנ"ל וכפי שציינתי שם בפסיקה אכן הובעה בעבר הדעה כי "בקשה לשמש כתובע בתובענה ייצוגית ובקשה לפטור מעירבון מחמת חסרון כיס יוצרות סתירה מניה וביה" (רע"א 6259/00 פשיגודה נ' מדינת ישראל (15.11.2000). כן ראו רע"א 8129/01 פול נ' עיריית אשקלון (10.12.2001). אך ראו בש"א 8670/00 פשיגודה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (4.2.2001)). ואולם באותו עניין לא נדרשתי להכריע בטענה זו נוכח העובדה שהמערערת באותו הליך לא הוכיחה את טענתה בדבר חוסר יכולת כלכלית, ודומני כי גם במקרה דנן אין צורך להכריע בכך מטעם זהה באשר יש צדק בטענות המשיבות לפיה המערערים לא הוכיחו כי אין להם אפשרות כלכלית להפקיד עירבון.

4.

כפי שצוין לעיל המערערים עמדו בבקשתם על כך שהינם עורכי דין בתחילת דרכם (המערער 1 סיים לאחרונה התמחותו ואילו המערער 2 הוסמך לפני כשנה). עוד נטען כי מאז החל המערער 2 לטפל בהליך זה ירדה הכנסתו החודשית בשיעור של כ-75%, וכי בשל ההוצאות בהן חוייבו בבית המשפט קמא (סך של כ-100,000 ש"ח) הפקדת העירבון תהא בבחינת "נטל גדול".

ואולם, המערערים לא פרשו בבקשתם תשתית עובדתית מלאה ממנה ניתן ללמוד אודות מצבם הכלכלי ולא צירפו כל אסמכתא להוכחתו. כך לא פירטו המערערים את הכנסותיהם (ולא צוין כמה מרוויח המערער 2 כיום לאחר שלטענתו הכנסתו פחתה); לא פירטו מהן הוצאותיהם; ולא הבהירו אילו נכסים (מקרקעין ומיטלטלין ברשותם). כן לא צירפו המערערים לבקשתם תדפיסי חשבון בנק או כל מסמך אחר אשר יש בו להעיד על מצבם הכלכלי. לכך יש להוסיף כי המערערים לא התייחסו בבקשתם לאפשרות העומדת להם לגייס את סכום העירבון בעזרת סביבתם הקרובה, וממילא לא הוכיחו את הטעון הוכחה בהקשר זה. מובן הוא כי אף אם המערערים מצויים בתחילת דרכם המקצועית אין בכך כדי להעיד על החסכונות והנכסים אשר יש ברשותם וברשות בני משפחתם, או על כך שאין באפשרותם ליטול הלוואה לצורך גיוס סכום העירבון. למעשה מתגובת המערערים לבקשה להגדלת סכום העירבון, בה ביקשו בין היתר להשיב לטענת המשיבות לפיה ייקשה עליהן לגבות את ההוצאות אשר ייפסקו לטובתן בהליך זה, אם

ייפסקו, עולה כי כלל אין בפיהם טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית, וכלשונם: "[המערערים] אכן הצהירו כי תשלום הסכומים הגבוהים שנפסקו נגדם - יקשו עליהם מאוד בניהול ההליך - היקר בלאו הכי. אין בכך דבר וחצי דבר על מנת לקבוע (באופן מטעה ומקומם) כי [המערערים] הצהירו על העדר יכולת כלכלית".

אשר על כן לא מצאתי כל הצדקה לפטור את המערערים מהפקדת עירבון.

עד יצוין כי בקשתם החלופית של המערערים להפקדת "ערובה אחרת" חלף עירבון דינה להידחות באשר לא הוצעה על ידם כל ערובה קונקרטית אחרת שהינה בבחינת חלופה "סבירה ודומה במהותה ככל שניתן לעירבון, אם בדמות האיתנות הפיננסית ואם בדמות קלות הפירעון" ( ע"א 5064/09

צג הנדסה בע"מ נ' שמחה אוריאלי ובניו חברה להנדסה וקבלנות בע"מ (26.7.2009)).

5.

אשר לגובה העירבון אותו מן הראוי לקבוע בהליך זה.

כידוע תכליתו של העירבון היא להבטיח את יכולתו של המשיב בערעור להיפרע בגין הוצאותיו בהליך, ככל שייפסקו, ומשכך גובה העירבון בהליך הערעור נקבע לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, אך מובן כי מדובר באומדן בלבד ולא במדע מדויק (ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00

אי.בי אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ , פסקאות 2-3 (28.10.2001)).

נראה כי לו מדובר היה בהליך "רגיל" היו שיקולים אלו מובילים למסקנה כי יש להורות על הגדלת סכום העירבון בשיעור משמעותי ביותר וזאת בעיקר בשים לב למספרן של המשיבות - המערערים צירפו לערעור 23 משיבות ובבית המשפט קמא היו 29 משיבות אשר יוצגו על ידי 20 עורכי דין שונים - כמו גם לשיעור ההוצאות אשר הושת על המערערים בבית המשפט קמא, אשר אף שהיה נמוך ביחס לכל משיבה כשלעצמה סכום ההוצאות הכולל היה בסך של כ-100,000 ש"ח (ויודגש בהקשר זה כי הגם שאין תאימות הכרחית בין סכום ההוצאות בערכאה הדיונית לבין סכום ההוצאות בערכאת הערעור, גובה ההוצאות בערכאה הקודמת מהווה אינדיקציה רלוונטית בהקשר דנן).

ואולם, והגם שעמדתי לעיל על העובדה שגם תובע ייצוגי או מי שמבקש להיות תובע ייצוגי נדרש להפקיד עירבון בהליכי הערעור יש בהחלט ליתן משקל בקביעת סכום העירבון למהות ההליך הייצוגי ולחשיבותו. במקרה דנן איזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ובהם, בין היתר, העובדה שמחד גיסא מדובר בענייננו בהליך של תובענה ייצוגית והעובדה שבהליך הערעור המדובר בהליך אחד ודומה כי בעיקרו של דבר המשיבות תעלנה טענות דומות במהותן, אך מאידך גיסא העובדה שכאמור לעיל המערערים לא הוכיחו חוסר יכולת כלכלית להפקדת עירבון (ויוזכר כי אם יתקבל ערעורם ולא יחוייבו בהוצאות יושב העירבון אותו יפקידו לידיהם); העובדה שבית המשפט המחוזי פסק לכל משיבה אשר הגישה תשובה לבקשות האישור הוצאות בנפרד וסכומן המצטבר היה בסך של כ-100,000 ש"ח; והעובדה שראשיתו של ההליך בשבע-עשרה בקשות לאישור תובענה כייצוגית שהגישו המערערים, ומכאן מספרן הרב של המשיבות בהליך זה (23 משיבות המיוצגות ברובן על ידי עורכי דין שונים, וזאת אף בהתעלם מטענת חלק מן המשיבות כי לא כל המשיבות הרלבנטיות להליך צורפו כדין), הזכאיות כולן לכך שיוכלו להיפרע מן המערערים אם יידחה הערעור. בשים לב למכלול שקולים אלו סבורני כי אין מקום להפחית את סכום העירבון שנקבע כבקשת המערערים, ואף ראוי להגדילו במידה מסוימת ולהעמידו על סך של 80,000 ש"ח.

6.

סיכומם של דברים - המערערים יפקידו עירבון בשיעור של 80,000 ש"ח בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטתי לידיהם. בהיעדר הפקדה כאמור - יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.

כן יבהירו המערערים מדוע לא צורפו כמשיבות להליך זה כל הצדדים להליך שהתנהל בבית המשפט קמא (שניים מן המבקשים ושש מן המשיבות), וזאת בשים לב להוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הבהרת המערערים תוגש בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטתי לידיהם.