ע"א 6102/13 מיכאל עצמון נ. חיפה כימקלים בע"מ

1 . ההליך שבכותרת עניינו ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין) מיום 17.6.2013 אשר דחה תביעה נזיקית שהגישו המערערים נגד המשיבים 1-4, בה טענו כי לקו במחלות שונות בעקבות מגעם עם מימי נחל הקישון במסגרת שירותם הצבאי, וכי מימי הקישון היו מזוהמים בגין מעשיהם ומחדליהם של המשיבים 1-4.

המזכירה הראשית קבעה כי המערערים יפקידו עירבון בשיעור של 30,000 ש"ח וזה הופקד על ידם בפועל.

בבקשה שבפניי עותרות המשיבות 1, 4, 7, 11, 13, 15 ו-43 (להלן: המשיבות ) להגדלת סכום העירבון "לסכום שלא יפחת מ-30,000 ש"ח עבור כל מערער בנפרד או לסכום סביר אחר". בבקשתן הדגישו המשיבות כי ההליך הוגש למעשה בשם 71 מערערים הטוענים כל אחד באופן פרטני לנזק אישי, והוא מופנה כלפי 49 משיבות המיוצגות ברובן בנפרד. כן הדגישו המשיבות את היקפו הרחב של ההליך ואת מורכבותו.

2.

המערערים מתנגדים לבקשה. לטענתם סכום העירבון שנקבע הולם את נסיבות העניין, והם מדגישים בהקשר זה כי המספר הרב של המשיבות נובע מכך שהנתבעים המקוריים (ארבעה במספר) הגישו הודעות לצדדים שלישיים ורביעיים, ולא מהתנהלותן שלהן, וכי הדבר אף השליך על מורכבות ההליך. כן נטען כי הייצוג הנפרד של המשיבות הוא למראית עין בלבד ולמעשה הם מנהלים את ההליכים כאיש אחד. כן מדגישים המערערים כי לא ניתן ללמוד מהיקף העבודה בערכאה קמא על היקפה בערכאת הערעור, ועוד הדגישו כי בערכאה קמא לא נפסקו לטובת המשיבות הוצאות. כן טוענים המערערים כי יש ליתן משקל למהות ההליך (הן ברמה האישית והן ברמה הציבורית).

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולהגדיל את שיעור העירבון, אם כי לא לשיעור שהוצע על ידי המשיבות.

כידוע תכליתו של העירבון הינה להבטיח את יכולתו של המשיב בערעור להיפרע בגין הוצאותיו בהליך, ככל שייפסקו, ומשכך גובה העירבון בהליך הערעור נקבע לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, אך מובן כי מדובר באומדן בלבד ולא במדע מדויק (ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי. בי אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ , פסקאות 2-3 (לא פורסם, 28.10.2001)).

במקרה דנן אכן קשה להתעלם מהיקפו של ההליך (בו מועלות טענות בדבר עניינם הפרטני של 71 מערערים) וממורכבות הסוגיות שעל הפרק. כן יש ליתן משקל למספר המערערים ולמספר המשיבות המיוצגות ברובן על ידי עורכי דין שונים - הגם שבתוך כך יש ליתן משקל מסוים לטענת המערערים לפיה מרביתן צורפו להליך על ידי הנתבעים המקוריים כמו גם לכך שיש להניח כי לפחות חלק מן הטענות שתועלינה תהיינה דומות במהותן (ראו והשוו ע"א 8290/12 דואניס נ' ידיעות אינטרנט , פסקה 5 (23.5.2013)). עוד יצוין כי המערערים לא העלו טענה ממשית לחוסר יכולת כלכלית לשאת בעירבון בשיעור גבוה מזה שנקבע על ידי המזכירה הראשית לכתחילה.

מנגד יש ליתן משקל של ממש למהות ההליך וכן לעובדה שבעטיו של זה מצא בית המשפט המחוזי שלא לחייב את המערערים בהוצאות חרף דחיית התביעה, וכן יש ליתן משקל לפערי הכוחות בין הצדדים.

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש להגדיל את שיעור העירבון בהליך זה, אך לא לשיעור הגבוה עד מאוד שהתבקש על ידי המשיבות (71*30,000 ש"ח), וכי ראוי להעמידו על סך של 55,000 ש"ח.

הסכום שעל המערערים להוסיף (25,000 ש"ח) יופקד בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה כאמור - יירשם ההליך לדחיה ללא הודעה נוספת.

אין צו להוצאות.