ע"א 256/13 יובל אלרואי נ. philip morris usa inc

1 . ההליך שבכותרת עניינו ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) מיום 27.11.2012, בו נדחתה בקשת המערערים לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות בטענה להטעיית צרכנים. המזכירה הראשית קבעה כי המערערים יפקידו עירבון בשיעור של 40,000 ש"ח וזה הופקד על ידם ביום 30.1.2013.

בבקשה שבפניי עותרת המשיבה 2 להגדלת שיעור העירבון "לסכום שלא יפחת מ-240,000 ש"ח" או לסכום אחר. לטענת המשיבה 2 סכום העירבון שנקבע אינו משקף את היקף ההליך ומורכבותו, ועוד היא מדגישה כי הנזק לו טענו המערערים בתובענה הייצוגית שאישורה נתבקש הוא סך כולל של כאחד-עשר מיליארד ש"ח ומכאן הצורך בהשקעת סכומים ניכרים בייצוגה ובייצוג המשיבות 1 ו-3. עוד טוענת המשיבה 2 כי בסיום ההליך חוייבו המערערים לשלם הוצאות ושכר טרחה בסך של 120,000 ש"ח לכל אחת מן המשיבות, וכי בשל היקף ההליך ההוצאות שהוצאו על ידן בפועל עלה באופן משמעותי על ההוצאות אשר נפסקו לטובתן כאמור, אך גם סכום זה לא שולם לידיהן עד למועד הגשת הבקשה. המשיבה 2 מוסיפה כי יש ליתן משקל לכך שלהליך שלוש משיבות המיוצגות בנפרד.

המשיבה 1 והמשיבה 3 הגישו תגובות בהן הצטרפו הן לבקשת המשיבה 1 על נימוקיה.

2.המערערים מתנגדים לבקשה. לטענתם סכום העירבון שנקבע הולם את נסיבות העניין, והם מדגישים בהקשר זה כי לא ניתן ללמוד מהיקף העבודה בערכאה הדיונית להיקף הצפוי בהליך הערעור. כן טוענים המערערים כי בקבלת הבקשה יהיה כדי לפגוע בזכות הערעור וכי הדברים יפים במשנה תוקף נוכח מהות ההליך והעובדה שהסוגיה נשוא ההליך בעלת חשיבות לכל ציבור המעשנים בישראל. עוד טוענים המערערים כי ייצוגן הנפרד של המשיבות הוא למראית עין שכן האינטרס שלהן זהה ומשותף. לעניין תשלום ההוצאות שנפסקו בערכאה קמא טוענים המערערים כי הגישו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום חלק מן ההוצאות שנפסקו וכי בקשה זו התקבלה בחלקה, ובהודעה נוספת הוסיפו והבהירו כי הסכום אשר לא עוכב שולם לידי המשיבות.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

השיקולים הצריכים לעניין קביעת שיעור העירבון בהליכים ערעוריים הנסבים על החלטות הניתנות במסגרת תובענה ייצוגית או במסגרת בקשה לאישורה מושכים בחלקם לכיוונים מנוגדים (ראו: עע"ם 2796/13 מגאדבה נ' מדינת ישראל, שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (23.6.2013); ע"א 3108/13 פזי נ' הראל, חברה לביטוח בע"מ , פסקה 2 (24.6.2013); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ , פסקה 3 (19.11.2009) (להלן: עניין גדיש )).

מן הצד האחד, מי אשר מבקש ליטול על עצמו הליך משפטי בשם קבוצה גדולה של אנשים נדרש להיות בעל יכולת כלכלית מתאימה לשאת בעלויות ההליך עד לסיומו. על כן ככלל אין מקום לקבוע עירבון בשיעור זניח כי אם עירבון המשקף את אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך, וזאת על מנת לקיים את תכליתו של העירבון - להבטיח את יכולתו של המשיב בערעור להיפרע בגין הוצאותיו בהליך, ככל שייפסקו. כידוע אומדן ההוצאות מבוסס על שיקולים שונים ובהם מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, אך מובן כי מדובר באומדן בלבד ולא במדע מדויק (ראו: בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי. בי אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ , פסקאות 2-3 (28.10.2001)).

מן הצד השני, נוכח חשיבותו הציבורית של הליך התובענה הייצוגית ופערי הכוחות בין הצדדים ראוי לקבוע עירבון שאינו ברף הגבוה ביותר חרף העובדה שדרך כלל הסכום הכולל הנתבע בהליכים מסוג זה הינו גבוה, וזאת על מנת למנוע "הרתעת יתר" מהגשת הליכים ערעוריים.

4.

יישומם של שיקולים אלו על המקרה דנן מוביל למסקנה כי אכן ראוי להגדיל את שיעור העירבון ולהעמידו על סכום גבוה יותר מזה שנקבע על ידי המזכירה הראשית, אך לא בגובה שהוצע על ידי המשיבות.

צודקות המשיבות כי יש ליתן משקל לעובדה שההליך הופנה כלפי שלוש משיבות וכי כל אחת מהן זכאית לייצוג עצמאי, לפי בחירתה (אם כי נראה שיש ליתן משקל מסוים לעובדה שלפחות חלק מן הטענות שתועלינה תהיינה דומות במהותן, השוו ע"א 8290/12 דואניס נ' ידיעות אינטרנט , פסקה 5 (23.5.2013)). עוד לא ניתן להתעלם מסכום הוצאות הכולל שנפסק בבית המשפט קמא לטובת המשיבות (סך של 360,000 ש"ח), ואף שצודקים המערערים בטענתם לפיה אין תאימות בין סכום ההוצאות בערכאה הדיונית לבין סכום ההוצאות בערכאת הערעור, הרי מדובר באינדיקציה רלבנטית לעניין (ראו למשל: עניין גדיש , פסקה 3; ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל (4.12.2011)). כן יש ליתן משקל להיקף ההליך, למורכבות הסוגיות העולות בגדרו, ולסכום הכולל אותו מבקשים המערערים לתבוע במסגרת התובענה הייצוגית שאישורה התבקש. עוד יודגש כי המערערים לא העלו כל טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית לשאת בעירבון בשיעור גבוה מזה שנקבע על ידי המזכירה הראשית לכתחילה. מאידך גיסא יש כאמור ליתן משקל למהות ההליך, ובאיז ון בין מכלול שיקולים אלו סבורני כי ראוי להעמיד את העירבון בהליך זה על סך של 90,000 ש"ח.

הסכום שעל המערערים להוסיף (סך של 50,000 ש"ח) יופקד בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהיעדר הפקדה כאמור - יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.