ע"א 9474/16 אברבוך רונן נ. Otkritie International Investment Management

עניינו של ההליך שבכותרת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 17.10.2016 (ת"א 35884-05-14), המקבל תובענה מטעם המשיבות לאכיפת פסק חוץ בגדרו חויבו המערערים (בנפרד) בסכום כולל של כ-160 מיליון דולר.

העירבון בהליך הועמד על ידי המזכירה הראשית על סכום של 50,000 ש"ח.

בגדר הבקשה שלפניי מבקשות המשיבות כי אורה על הגדלת העירבון לכדי סכום שלא יפחת מסך של 250,000 ש"ח. לטענתן, גובה העירבון שנקבע נמוך בהרבה מן הראוי בנסיבות העניין. בהקשר זה מדגישות המשיבות, בין היתר, את היקפו הנרחב של ההליך, את שווי העצום ואת סכום ההוצאות הגבוה בו חייב בית המשפט המחוזי את המערערים (450,000 ש"ח בפסק הדין וכ-130,000 ש"ח נוספים בגדר החלטות ביניים בהליך), ואשר טרם שולם.

המערערים מתנגדים לבקשה. בין היתר טוענים הם כי אין להקיש מהיקפו של ההליך אשר התנהל בערכאה הדיונית להיקף הערעור, שהינו מצומצם בהרבה ועוסק בשאלה ממוקדת ומתוחמת. זאת ועוד, לשיטתם שוויו הגבוה של ההליך אינו מהווה נתון רלוונטי בקביעת שיעור העירבון. לעניין ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי מדגישים המערערים, כי העירבון לא נועד לשמש ככלי להוצאה לפועל של חיובים שנפסקו בערכאות הקודמות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, סבורני כי סכום העירבון שנקבע בהליך זה אכן נמוך מן הסכום הראוי בנסיבות העניין וכי יש להיעתר לבקשה להגדלת העירבון באופן חלקי.

כידוע, תכליתו של העירבון היא להבטיח את הוצאותיהם של המשיבים בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר להם להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי מושא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק ( בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג (4) 186 (1989); רע"א 7028/00

אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.10.2001)).

אין ספק כי היקף ההליך אשר התנהל בפני הערכאה הדיונית היה נרחב ביותר. כפי שמציינים באי כוח המערערים עצמם, הם נותרו "פעורי פה כשנחשפו לממדי הענק של התיק ולאחר שהועברו למשרדיהם עשרות קרגלים" (סעיף 84 לכתב הערעור, וראו גם פיסקה 6 לפסק הדין). אמנם, המערערים צודקים בכך שיש שוני מהותי בין אופיו של ההליך בערכאה הדיונית, הכולל שמיעת עדויות והגשת ראיות, לבין אופיו של הליך הערעור, הנדון דרך כלל על דרך של הגשת סיכומים בכתב וקיום דיון על פה. אף יש ממש בטענת המערערים לפיה כתב הערעור מתמקד בסוגיות ספציפיות, משפטיות בעיקרן. יחד עם זאת, איני סבור כי ניתן לומר ש"...מדובר בערעור פשוט בעל היקף מצומצם..." (סעיף 6 לתגובת המערערים). זאת ועוד, ההיקף הנרחב עד מאד של ההליך בערכאה הדיונית עשוי להשליך על היקף המשאבים אשר יידרשו לטיפול בערעור, ולוּ

בשל הצורך של כלל השחקנים בהליך להכיר על בוריו את פרטי ההליך בערכאה הדיונית כחלק מן ההכנה להליך הערעור.

גם שוויו הגבוה מאד של העניין מהווה אינדיקציה להיקף המשאבים אשר עשויים להיות מושקעים בערעור, וכנגזרת מכך לסכום ההוצאות שעשוי להיפסק כנגד המערערים היה והערעור יידחה. ודוק: אך הגיוני להניח - וניסיון החיים אף מאשש זאת - כי בעל דין אשר מוגש נגדו ערעור ששוויו הכספי גבוה מאד ישקיע משאבים רבים בהרבה מאלה שהיה משקיע אילו שוויו של הערעור היה נמוך.

לעניין ההוצאות בו חויבו המערערים בבית המשפט המחוזי: אמנם, הפקדת העירבון בבית משפט זה לא נועדה לשמש אמצעי לגביית הוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית, אלא אך להבטיח את הוצאות המשיב בערעור עצמו. עם זאת, סכום ההוצאות שנפסק על ידי הערכאה הדיונית מהווה אינדיקציה רלוונטית, בין יתר אינדיקציות, לקביעת גובה העירבון הראוי בערכאת הערעור (למשל, ע"א 256/13 אלרואי נ' Phillip Morris USA Inc.

(27.2013); ע"א 4781/16 משתלת הכפר הירוק בע"מ נ' כהן (21.9.2016)). זאת ואף זאת: כבר נקבע כי אי תשלום הוצאות שנפסקו בערכאה הקודמת עשוי "...'למשוך' את הערכת גובה העירבון הראוי אל הצד הגבוה של מתחם הסבירות" (ע"א 6903/10 עמר נ' עזבון המנוחה מריה גוטמן ז"ל (21.2.2011 )).

על רקע כלל האמור לעיל, ומשהבאתי בחשבון שיקולים נוספים ובהם העובדה ששלוש המשיבות מיוצגות במאוחד והעובדה שתגובת המערערים שלפניי אינה כוללת תשתית של ממש בדבר חוסר יכולת להפקיד עירבון בשיעור גבוה מכפי שנקבע - רואה אני להגדיל את העירבון לכדי סכום של 115,000 ש"ח. הפרש העירבון יופקד עד ליום 15.1.2017, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה כמקובל.

לאחר סיום כתיבת החלטה זו הובאה לפניי בקשת המשיבות להגשת תשובה לתגובה, בצירוף תגובת המערערים לבקשה זו. לאחר שעיינתי בבקשה האמורה ובתגובה לה (הכוללות, הלכה למעשה, את עיקרי הטענות הנוספות של כל אחד מהצדדים), איני סבור כי יש צורך בהגשת כתבי בי דין נוספים ולפיכך לא ראיתי להתיר את הגשת התשובה המבוקשת.