ע"א 2809/13דני אזולאי נ. מקסים אוחיון

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 5052/08, הנשיא י' אלון ) מיום 28.2.2013.

2.

שורשיהם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים – שהבקשה שבפני היא חלק מהם – במיזם עסקי שבו חברו המבקש, המשיב 1 (להלן: אוחיון ) והמשיב 2 (להלן: נגה ), אשר ייסדו בשנת 2005 חברה פרטית, שנרשמה באתיופיה (להלן: החברה ), לשם הקמת חוות חקלאיות במדינה זו. על פי מסמכי היסוד של החברה, 80% ממניותיה הוקצו לאוחיון, 10% הוקצו למבקש ו-10% הוקצו לנגה. בשנת 2006 התקשרה החברה בהסכם עם המשיבה 3 (להלן: ימקו ), אשר במסגרתו התחייבה האחרונה להקים חממות ומערכות השקיה נלוות בשטח באתיופיה שבו רכשה החברה זכויות. בסוף שנת 2006 פורקה החברה. בהמשך לכך, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט קמא ובה טען כי אוחיון ונגה קשרו נגדו, רוקנו את החברה מנכסיה והשתלטו עליהם יחד עם ימקו ושניים ממנהליה (המשיבים 5-4), תוך נישולו של המבקש מהם.

3.

נגה לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים וכך ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. לעומת זאת, תביעתו של המבקש נגד אוחיון נדחתה. בית המשפט קמא קבע כי החלוקה של מניות החברה, כפי שהיא מצוינת במסמכי היסוד של החברה, מעולם לא שונתה, וכי אוחיון השקיע כספים רבים מכיסו לצורך קידום החברה. טענת המבקש לפיה אף הוא השקיע כספים בחברה נדחתה. בית המשפט קמא ציין בהקשר זה כי המבקש לא הציג ראיות כלשהן התומכות בטענתו שהוציא 8,000 דולר לחודש במשך שלוש שנים לצרכי החברה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המבקש לא ביצע עבודות עבור אוחיון או ימקו, ולא העניק להם שירותים, וככל שאכן ביצע עבודות או העניק שירותים היה זה במסגרת הפרויקט של החברה, שהתגלה ככושל. בית המשפט קמא קבע גם כי טענה אחרת של המבקש לפיה נכסי החברה הועברו לחברה אחרת בשם SMR וכי חברה זו שווה כיום למעלה מ-20 מיליון דולר היא חסרת בסיס. עוד קבע בית המשפט קמא כי אין ולו ראשית ראיה לטענותיו של המבקש כנגד המשיבים 5-4. בסיכומו של עניין, דחה בית המשפט קמא את תביעתו של המבקש וחייב אותו לשאת בהוצאותיו של אוחיון בסך של 50,000 שקל ובהוצאותיהם המשיבים 5-3 יחדיו בסך של 50,000 שקל.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לתשלום הוצאות המשפט, ובקשתו זו נדחתה ביום 2.4.2013.

5.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובד בבד הגיש את הבקשה דנן. בהתייחס למאזן הנוחות, טוען המבקש כי מצבו הכלכלי קשה, כי אין לו נכסים כלשהם או הכנסה קבועה, והוא אף היה מסובך בחובות, שלצורך סילוקם נאלץ למכור את ביתו. הוא מוסיף ומפרט בהקשר זה כי נאלץ לוותר על מרבית רכושו לטובת אשתו לשעבר במסגרת הליך הגירושין וכי בחודש נובמבר 2012 נפגע בתאונת עבודה, כך שכיום הוא אינו מועסק וממתין לתשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. לדבריו, בני משפחתו הם מבוגרים ואינם מסוגלים לתמוך בו כלכלית. בהתייחס לסיכויי הערעור, טוען המבקש כי הם טובים, וכי בית המשפט קמא התעלם מעדויות וראיות רבות התומכות בטענותיו ומצביעות על חלקו המשמעותי בפעילותה של החברה ועל הדרך התמוהה, לטענתו, שבה הועברו נכסי החברה לידי חברת SMR .

6.

בהחלטתי מיום 21.4.2013 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה. אוחיון ונגה לא הגיבו לבקשה, אך המשיבים 5-3 עשו כן (להלן: המתנגדים ). לעניין מאזן הנוחות, טוענים המתנגדים כי מאז הגיש המבקש את תביעתו בשנת 2008, מובא סכום התביעה הגדול (3,000,000 שקל) בחשבון במאזנה של ימקו, והדבר פוגע ביכולתה לקבל אשראי. הם מוסיפים וטוענים כי נוכח העובדה שהמבקש הוא חסר כול, אף לשיטתו, הם לא יוכלו להיפרע ממנו אם ידחה ערעורו, בעוד המבקש לא טען שלא יוכל להיפרע מהם אם יתקבל הערעור. המתנגדים מוסיפים וטוענים כי המבקש מסתיר מבית המשפט מידע, וכי התמורה אותה קיבל ממכירת דירתו עולה בהרבה על הסכום שאותו הוא טוען שקיבל. המתנגדים גורסים גם שטענות המבקש בנוגע להסכם הגירושין שנחתם בינו לבין אשתו לשעבר מעורר חשש ל"הברחת נכסים". לעניין סיכויי הערעור, טוענים המתנגדים כי הם קלושים, וכי המבקש לא התמודד עם קביעותיו החד-משמעיות של בית המשפט קמא לפיהן הוא לא הצליח להוכיח כי יש לו עילת תביעה כנגדם.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה באתי לידי מסקנה כי דינה להתקבל חלקית, כפי שאפרט להלן.

8.

כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על בסיס הנחת מוצא זו, הלכה היא שבקשה לעיכוב ביצוע מוכרעת על-פי שני מבחנים עיקריים – מאזן הנוחות וסיכויי הערעור – ושבגדרו של מאזן הנוחות חיוב בתשלום כספי יעוכב רק במקרים חריגים, מאחר שככלל מימוש שלהם אינו בלתי הפיך, ולא כל שכן כאשר מדובר בחיוב שעניינו

הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ראו למשל: ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי , בפסקה 4 (23.9.2012)).

9.

בענייננו, אני סבורה שיש מקום להבחנה בין אוחיון לבין המתנגדים. אוחיון לא הגיש, כאמור, תגובה לבקשת עיכוב הביצוע. בנסיבות אלה הוא מוחזק כמי שמותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. בהעדר טיעונים מטעמו של אוחיון, ונוכח הקשיים הכלכליים בהם שרוי המבקש לטענתו, כף מאזן הנוחות נוטה לעברו. לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע תשלום הוצאותיו של אוחיון בידי המבקש, עד להכרעה בערעור עצמו (השוו למשל: ע"א 9149/09 בית חולים הסהר האדום נ' ד.מ (17.12.2009)). לא כן בעניינם של המתנגדים. אכן, תשלום הוצאות המשפט להם בסך של 50,000 שקל אינו עניין של מה בכך, אך לא השתכנעתי כי תשלום זה ימוטט כלכלית את המבקש, כך שמאזן הנוחות אינו נוטה באופן מובהק לטובתו (ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 183 (2002)). משכך, איני נדרשת לנטוע מסמרות בהתייחס לסיכויי הערעור. עם זאת, לא למותר לציין שפסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות רבים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם (ראו למשל: ע"א 5131/10 אזימוב נ' בנימיני , בפסקה 12 (7.3.2013)), ולפיכך לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור מכריעים את הכף לטובתו של המערער.

10.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת חלקית, כאמור בפסקה 9 לעיל. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.