ע"א 7419/13 יצחק חג'ג' נ. מגן דוד אדום בישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.9.2013 (ת"א 24585-04-10, השופטת ב' טולקובסקי ).

2.

ביום 8.8.1999 נפצע המבקש 1 (להלן: המבקש ) בתאונת דרכים, וכתוצאה ממנה נגרמה לו פגיעה רב-מערכתית, לרבות פגיעת ראש קשה. התאונה ארעה בעת שהמבקש רכב על אופנוע כשהוא בתקופת פסילת רישיון נהיגה וללא ביטוח, ולפיכך לא יכול היה לתבוע פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המבקש טופל בזירת התאונה על ידי צוות של ניידת טיפול נמרץ (להלן: הצוות ) של המשיבה, ולאחר טיפול שארך כ-26 דקות וכלל ניסיונות אינטובציה (החדרת צינור הנשמה לתוך קנה הנשימה) וקוניוטומיה (ביצוע חתך בצוואר לצורך חשיפת קנה הנשימה והחדרת צינור הנשמה דרך החתך) שנכשלו, פונה המבקש לבית החולים בילינסון. בשנת 2010 הגישו המבקש ואמו, שהיא המבקשת 2, תביעה כנגד המשיבה במסגרתה הם טענו כי הצוות שטיפל במבקש התרשל וגרם להחמרה ניכרת בנזק המוחי שנגרם לו.

3.

בית המשפט קמא קבע כי הצוות שטיפל במבקש פעל בהתאם לאמות המידה המקובלות לטיפול בפצוע הסובל מחבלת ראש קשה, וכי לא ניתן לקבוע שהייתה התרשלות מצידם באופן הטיפול בו. כן קבע בית המשפט קמא כי עובדי המשיבה פעלו באופן סביר כאשר החליטו לפנות את המבקש לבית החולים בילינסון. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט קמא כי המבקשים אף לא הניחו תשתית לקביעת ממצאים באשר לקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק שנגרם למבקש. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את תביעת המבקשים. בית המשפט קמא ציין כי אין מחלוקת על כך שהמבקש נותר עם נכות משמעותית ביותר, אך מאחר שהתביעה נדחתה זכאית המשיבה לתשלום הוצאותיה. בהתאם לכך, הוא חייב את המבקשים בתשלום הוצאות מופחתות בסך של 25,000 שקל.

4.

ביום 31.10.2013 ערערו המבקשים לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובאותו מועד הגישו את בקשת עיכוב הביצוע דנן. הבקשה מכוונת לעיכוב ביצוע של תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור שהגישו הם טובים. לשיטתם, מסקנותיו של בית המשפט קמא אינן עומדות במבחן ההיגיון מאחר שקביעתו לפיה פעולותיהם של עובדי המשיבה היו מקובלות וסבירות אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של המומחה מטעם המשיבה עצמה. המבקשים טוענים עוד כי ההוצאות שנפסקו לחובתם הן כבדות, בשונה מן המקובל בתביעות מסוג זה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן למשיבה לא ייגרם נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע, ואילו מצבם הכלכלי שלהם הוא קשה, מה גם שבנוסף להוצאות הם נדרשים לשלם את אגרת בית המשפט בסך של 41,544 שקל, כך שהם נדרשים לשאת בנטל כלכלי מצטבר כבד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור על פסק דין, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשת עיכוב ביצוע תוכרע על פי שני מבחנים עיקריים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. אשר למאזן הנוחות, כלל ידוע הוא כי חיוב בתשלום כספי יעוכב רק במקרים חריגים, מאחר שככלל מימוש שלהם אינו בלתי הפיך, ומקל וחומר שאין בית משפט זה נוטה לעכב ביצוע סכומים אשר נפסקו כהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ראו למשל: ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי , בפסקה 4 (23.9.2012)).

6.

בענייננו, סכום ההוצאות שהושת על המבקשים אמנם אינו עניין של מה בכך, אך לא התרשמתי כי אין ביכולתם לעמוד בו, ולמעשה אף הם הגבילו את טענתם לכך שיתקשו בדבר. מהמסמכים שאותם הגישו עולה כי המבקשים הם בעלי רכוש, וזאת לצד קשייהם הכלכליים. כן יצוין כי אם יתקבל ערעורם של המבקשים, הם לא יתקשו להיפרע מידי המשיבה. לפיכך, חרף הקשיים שהוצגו, איני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם במידה המצדיקה עיכוב ביצוע של תשלום ההוצאות, הנחשב לחריג (ראו למשל: ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ , בפסקה 6 (30.8.2009)). בנסיבות אלה, איני נדרשת להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.