ע"א 879/14עמוס נחשון נ. יהודה נחשון

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה ד' פלפל ), אשר קיבל את תביעת המשיבים וקבע כי הסכם מתנה בין אהרן נחשון ז"ל (להלן: המנוח ) לבין המבקש שעניינו העברת כל זכויות המנוח בבית ברחוב כנפי נשרים 11 בתל אביב (להלן: הבית בתל אביב או הבית ) – בטל. עם דחיית התביעה, חייב בית המשפט את המבקש בשכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת למרכיב שכר הטרחה שבפסק הדין שטרם שולם: המבקש שילם למשיבים 1 ו-2 סכום של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ כל אחד, ועניינה של הבקשה בעיכוב התשלום של יתרת הסכום, קרי סכום זהה שעל המבקש לשלם למשיב 3, שהוא חסוי המתגורר בארה"ב (להלן גם: יתרת הסכום ).

2.

המבקש הוא דודו של המנוח. לפי בקשת המבקש קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר ) כי המשיבים 3-1 הם חליפיו של המנוח. המבקש והמנוח חתמו על הסכם לרכישת הבית בתל אביב וכל אחד מהם קיבל מחצית מהזכויות בנכס. בהמשך חתם המנוח על מסמכים שונים שבהם התחייב להעביר למבקש את כל זכויותיו בבית בתל אביב במתנה (להלן: הסכם המתנה ). חודשים מספר לאחר חתימת הסכם המתנה פנה המנוח אל המבקש והכריז כי הסכם המתנה מבוטל. המבקש מצדו הציב תנאי שלפיו על מנת להשתחרר מהסכם המתנה, על המנוח לשלם לו סכום כסף. משלא צלחו הניסיונות להגיע לפשרה, תבע המנוח את המבקש בבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי הסכם המתנה בטל. לאחר פטירת המנוח בשנת 2008 באו חליפיו בנעליו לעניין תביעה זו. כאמור, עם קבלת התביעה חייב בית המשפט את המבקש בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים – ביחד ולחוד – בסכום של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בעקבות פסק הדין העביר המבקש לבאי כוח המשיבים שלוש המחאות בסך שליש מהסכום כל אחת. אולם, ההמחאה שיועדה למשיב 3 (להלן: ההמחאה הראשונה ), שהוא כאמור חסוי המתגורר בארה"ב, לא נפדתה. ביום 24.2.2014 פנתה באת כוח המשיב 3 למבקש בבקשה שיתקן את ההמחאה באופן שיצוין כי היא לפקודת נאמנות החסוי כדי שניתן יהיה להפקידה בחשבון נאמנות בישראל. הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי הוגשה אפוא בגין שליש מהסכום שקבע בית המשפט המחוזי שאותו טרם שילם המבקש למשיב 3.

3.

במסגרת הבקשה טוען המבקש כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בשל סיכויי הערעור הגבוהים; כי המשיב 3 אינו תושב ישראל ואין לו חשבון בנק או נכסים בישראל, דבר שיקשה על השבת המצב לקדמותו במקרה שיתקבל הערעור; כי נוכח מצבו הרפואי של המשיב 3, הנמצא בתרדמת, אין הוא צפוי לייצר הכנסה בעתיד; כי המשיב 3 כלל לא נשא בהוצאות כלשהן בפועל במסגרת ניהול ההליך; וכי יש סכנה שאשתו של המשיב 3 תשלשל את הכספים לכיסה נוכח מצבה הכלכלי שאינו שפיר.

המשיב 3 מתנגד לעיכוב הביצוע באמצעות באת כוחו. לטענתו, כל העובדות המפורטות בבקשה היו ידועות למבקש בעת שמסר את ההמחאה הראשונה, שכן הקשר המשפחתי בין המבקש ובא כוחו לבין המשיב 3 מעיד על כך שהמידע המוזכר בבקשה היה

ידוע להם; כי המבקש נהג בחוסר תום לב כשמסר המחאה שידע שלא ניתן יהיה לפדות אותה; וכי המערער הוא זה שפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות את המשיב 3 כאחד מחליפיו של המנוח ובכך גרם בעצמו להוצאות.

4.

ככלל, אין בעצם הגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצועו של פסק דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). סטייה מכלל זה תתרחש רק במקרים חריגים, ובייחוד כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של חיוב כספי (ע"א 8250/11 קרן גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ

(12.2.2013)). על מנת לעמוד בנטל השכנוע ולהוכיח כי ישנה הצדקה לסטות מהכלל, נדרש המבקש לעמוד בשני מבחנים מצטברים המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. לעניין המבחן הראשון נקבע כי "אין בית המשפט נכנס לפני ולפנים של סיכוי זה וביסוסו, ודי לפעמים בסיכויים לכאורה, כפי שמתגלים בבדיקה ראשונית של פסק הדין ונימוקי הערעור, כדי לצאת ידי החובה בנדון" (ב"ש 978/84 שכון עובדים נ' מלובנציק , פ"ד לח(4) 572, 576 (1984) ). לעניין מבחן מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע, או לחלופין להוכיח שהנזק שייגרם לו במקרה כזה גדול מזה שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (ראו ע"א 9285/09 אהרוני נ' מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ (25.11.2009); ע"א 5811/09 גאון נ' מעגלות הפקות בע"מ (30.8.2009)). בענייננו, לא מצאתי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור, שעה שלא עלה בידי המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. המבקש לא הניח תשתית מספקת לכך שאם יתקבל ערעורו יקשה להשיב את המצב לקדמותו. עוד לא הראה המבקש כיצד תשלום יתרת הסכום יגרום לו לנזק בלתי הפיך או שהנזק שיגרם לו גדול מזה שייגרם למשיב 3 אם יעוכב הביצוע. יתרת הסכום אמנם איננה עניין של מה בכך, אך מדובר בשליש בלבד מסכום החיוב הכולל שהושת על המבקש, ולא נטען בבקשה כי אין ביכולתו לעמוד בו (ע"א 7419/13 חג'ג' נ' מגן דוד אדום , פסקה 6 (3.11.2013)). כך, במיוחד שעה שהמבקש ביקש מבית המשפט לקבוע כי המשיב 3 הוא אחד מחליפי המנוח בשנת 2010. זאת, בזמן שהמשיב 3 נמצא במצב תרדמת עוד משנת 2007, דבר שהיה ידוע למבקש בעת הגשת הבקשה כעולה מעיון בבקשות הצדדים שהוגשו לבית המשפט המחוזי. המבקש אף משך לזכות המשיב 3 את ההמחאה הראשונה, ולא הוצבע על שינוי נסיבות מאז אותו מועד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת המשיב 3 בסך של 2,000 ש"ח.