ע"א 879/14 עמוס נחשון נ. יהודה נחשון

בית המשפט הצביע בפני הצדדים על סיכונים וסיכויים בתיק.

בין היתר, ומבלי למצות את הדברים, האפשרות להותיר את פסק הדין על כנו מכח סעיף 8(ב) לחוק הירושה ומנגד, העובדה שהטענה לתחולת סעיף 8(ב) לא הועלתה בכתב הטענות, ושמא גם יש ממש בטענה למעין "הצרחה" של זכויות (טענה הנתונה במחלוקת עובדתית). בנוסף הצביע בית המשפט על האפשרות להותיר תוצאת פסק הדין על כנה בשל נימוקים אחרים כגון: כי יש לראות את המתנה כמתנת מקרקעין על אף שטרם נרשמו וברוח הילכת גנז (לעומת הלכת טפחות נ' פרח ). זאת, מבלי לקחת בחשבון את טענות המשיבים כי בית משפט קמא לא התייחס כדבעי לטענותיהם לענין עושק או השפעה בלתי הוגנת בדיני מתנה.

על רקע זה, וגם לאור העובדה שהצדדים מנהלים התדיינות נוספת בבית משפט לענייני משפחה בהתנגדות של המערער לצוואה האחרונה של אהרון ז"ל, ובהתחשב גם שעשויה להיות מוגשת תביעה לקבלת מחצית דמי השכירות הראויים לאורך 6 השנים מאז פטירת אהרון בחודש 11/2008, ובהתחשב בכך שבסופו של יום אהרון הביע לכאורה רצונו לחזור בו מהמתנה כחצי שנה לאחר שניתנה – בהתחשב בכל אלה, ומבלי לקבוע מסמרות, בית המשפט הציע – לסיום כל המחלוקות וההתדיינויות וויתור על כל תביעות עתידיות לרבות המתקיימות בבית המשפט לענייני משפחה – לחלוק את המחצית של המנוח באופן ש-25% יירשמו על שם המערער, כך שהמערער יהיה בסופו של יום הבעלים של 5/8 מהנכס. הנכס יימכר למרבה במחיר ובעת קבלת התמורה, מתוך הרבע יקוזז הסכום של ההוצאות שנפסק בבית משפט קמא כפי שייקבע על ידי בית משפט זה על דרך הפשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1985. דהיינו, בית משפט זה יפחית מתוך הסכום של 150,000 ₪ על פי שיקול דעתו וללא טיעון נוסף של הצדדים.

הצדדים יודיעו עמדתם לתיק בית המשפט בתוך 7 ימים.