עע"מ 8281/14 ד"ר תמרה מרגוליס נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, שהוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.11.2014 (עת"מ 9904-09-14, סגן הנשיא מ' פינקלשטיין ), ובה עותרת המבקשת לעיכוב ההכרעה במכרז לתפקיד קצין הרפואה של מחוז צפון בשירות בתי הסוהר (להלן: המכרז ו- שב"ס בהתאמה ).

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים עד כה

2.

בשב"ס התקיים הליך פנימי שבו נבחנו מועמדים לאיוש התפקיד של קצין רפואה של מחוז צפון בארגון. בדיון שיבוצים שנערך ביום 15.7.2013 התברר כי ישנן בשב"ס שתי רופאות המעוניינות בתפקיד: המבקשת, ד"ר תמרה מרגוליס, והמשיבה 5, ד"ר מרים מדר (להלן: מדר ). בסיומו של דיון השיבוצים החליט נציב שב"ס כי מדר תיבחר לתפקיד, בכפוף לאישורו של השר לביטחון פנים (להלן: השר ). זאת, בהתחשב בכך שמדובר בתפקיד של סוהר בכיר הממונה בידי השר לפי סעיף 79 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד עתירה כנגד החלטה זו, אך ביום 6.8.2013 היא נמחקה בהסכמה מאחר שבאותה עת טרם ניתן אישור השר למינוי (עת"מ 58731-07-13).

3.

בהמשך, הורה נציב שב"ס לערוך מכרז חדש לתפקיד, שיהיה פתוח גם למועמדים מחוץ לשב"ס. המבקשת עתרה גם כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט לפיה "המכרז החיצוני יבוטל, ובשלב ראשון יסתיים המכרז הפנימי בהחלטה מנומקת כדין", כך שהעתירה תימחק בהסכמה (עת"מ 31438-11-13).

4.

ביום 11.8.2014 נערך דיון שיבוצים נוסף בשב"ס, ובסיומו המליצה ועדת המינויים שלא לבחור באף אחת משתי המועמדות לתפקיד. נציב שב"ס קיבל את ההמלצה האמורה, ובעקבות זאת עתרה המבקשת בשלישית לבית המשפט המחוזי. ביום 3.9.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ביניים לפיו לא יתפרסם ולא יתקיים מכרז חיצוני לתפקיד קצין הרפואה של מחוז צפון. ביום 5.10.2014 נערך דיון ראשון בעתירה, שבסיומו הורה בית המשפט המחוזי כי המשיבה 3, ראשת מנהל משאבי אנוש בשירות בתי הסוהר (להלן: רמ"ל מש"א ), תיחקר על תצהירה, וכי קצין הרפואה הראשי בשב"ס (להלן: הקרפ"ר ) ייחקר בכל הנוגע להתאמתה של המבקשת לתפקיד קצינת הרפואה של מחוז צפון. בית המשפט המחוזי נימק החלטתו זו בפער הניכר שבין דבריו הלאקוניים של הקרפ"ר כפי שצוינו בפרוטוקול ועדת המינויים לבין דבריו המפורטים והארוכים, הכוללים השוואה בין יכולותיהן של המבקשת ושל מדר, כפי שהובאו במסגרת תגובת המשיבים לעתירה. עדויות אלה נשמעו בדיון שהתקיים ביום 6.11.2014.

5.

בהחלטתו מיום 20.11.2014 ביטל בית המשפט המחוזי את צו הביניים שמנע את קיום המכרז. בהחלטה, ציין בית המשפט המחוזי כי הקרפ"ר עמד בעדותו על כך שהמבקשת אינה מתאימה לתפקיד, כיוון שאינה רופאה מומחית וניסיונה הפיקודי והניהולי הוא מצומצם. הקרפ"ר ציין עוד כי המבקשת היא רופאה מקצועית, עצמאית ובעלת ידע רב, אך היא מגלה בעיתיות בתפקוד במצבי לחץ. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי המבקשת נמנעה מלחקור בחקירה נגדית את הקרפ"ר. בית המשפט המחוזי התייחס עוד לכך שרמ"ל מש"א העידה כי פרוטוקול ועדת השיבוצים הוא פרוטוקול אותנטי שנכתב בזמן אמת ובו צוינו עיקרי הדברים בלבד, וכי הדברים שהובאו בתגובת המשיבים אכן משקפים את שנאמר בדיון השיבוצים. כן ציין בית המשפט המחוזי כי מן העדויות עולה שהן הקרפ"ר והן רמ"ל מש"א סבורים כי מדר מתאימה לתפקיד, כך שמתעוררת השאלה מדוע היא לא מונתה לו. אולם, כיוון שמדר לא עתרה כנגד ההחלטה בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלה זו. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי עדותו של הקרפ"ר בכל הנוגע להתאמתה של המבקשת לתפקיד היא מהימנה, וכי היא נתמכת בחוות הדעת התקופתיות על המבקשת ועל נתוני מרכז ההערכה בעניינה. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי ניתן להתרשם שלגורמים השונים בשב"ס לא היה את האומץ הנדרש לומר למבקשת, שהיא כאמור רופאה מסורה, כי אינה מתאימה למלא את התפקיד, ולכן הדברים החריפים בעניינה נאמרו במפורש רק במהלך ההתדיינות המשפטית. בית המשפט המחוזי ציין כי בדרך שבה נערך פרוטוקול ועדת השיבוצים נפלו פגמים, אך קבע כי יש להעדיף את עדות הקרפ"ר ורמ"ל מש"א בפניו על פני התיאור החלקי בפרוטוקול. לסיכום, קבע בית המשפט המחוזי כי לנוכח העדויות שנשמעו "חלה תפנית" הן מבחינת סיכויי העתירה והן מבחינת מאזן הנוחות, ולכן הורה כאמור על ביטול צו הביניים שנתן קודם לכן.

6.

ביום 25.11.2014 ניתן פסק הדין בעתירה. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי יש לראות בהחלטה מיום 20.11.2014 חלק מפסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת ועדת השיבוצים שלא למנות את המבקשת לתפקיד של קצינת הרפואה של מחוז צפון היא סבירה ואין מקום להתערב בה. כן קבע בית המשפט המחוזי שאין צורך להכריע בשאלה האם מדר עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז הפנימי לתפקיד, שכן למבקשת לא תצמח כל תועלת מהכרעה בסוגיה זו, בשים לב לכך שמדר ממילא לא מונתה לתפקיד ואילו ההחלטה שלא למנות את המבקשת לתפקיד היא מוצדקת כשלעצמה. כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה היא הופלתה מחמת גילה. נוכח כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי ציין כי בהתחשב בהתנהלות השב"ס, הוא אינו מחייב את המבקשת בהוצאותיו, אך חייב אותה לשאת בהוצאותיה של מדר בסך של 5,000 שקל.

הבקשה לסעד זמני

7.

ביום 4.12.2014 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובו כללה גם בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולעיכוב תשלום הוצאות המשפט בהם חויבה. המשיבה מציינת כי ביום 3.12.2014 פורסם המכרז לתפקיד שעליו התחרתה באתר האינטרנט של השב"ס, וגורסת כי הוא נתפר למידותיה של מדר. במסגרת הבקשה דנן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן תפקיד קצין הרפואה של פיקוד צפון אינו מאויש כבר מאז מרץ 2013, ולא מונה לו אפילו ממלא מקום זמני, ומכאן שניתן להמשיך ולשמר את המצב הקיים עד להכרעה בערעור. לעומת זאת, כך נטען, דחיית הבקשה למתן סעד זמני תעקר למעשה את הערעור מתוכן. המבקשת לא התייחסה במפורש לסיכויי הערעור, אך טוענת כי הליכי המכרז שקיים השב"ס היו פגומים לאורך כל הדרך, וכוונו למטרה אחת – מינוייה של מדר לתפקיד. לשיטת המבקשת, בית המשפט המחוזי שגה בכך שנמנע מהכרעה בכל הנוגע לעמידתה של מדר בתנאי הסף שנקבעו במכרז הפנימי. כן טוענת המבקשת ששגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלהכריע בטענות שהעלתה בנוגע להרכב ועדת השיבוצים, וכן בכך שנתן אמון בעדותו של הקרפ"ר והעדיף אותה על פני הכתוב בפרוטוקול שנערך בוועדת השיבוצים.

8.

עם הגשת הבקשה דנן ביום 4.12.2014 הוריתי למשיבים להגיב לה עד יום 11.12.2014. ביום 8.12.2014 הוגשה בקשה להארכת מועד מטעם השב"ס במסגרתה ניתנה התחייבות כי הליכי המכרז לא יקודמו מעבר לפרסומו ולקבלת המועמדויות עד להכרעה בבקשה לסעד זמני (על פי תנאי המכרז ניתן היה להגיש מועמדות במסגרתו עד ליום 16.12.2014). ביום 9.12.2014 נעתרתי לבקשה להארכת מועד, בכפוף להתחייבותו האמורה של השב"ס.

9.

בתגובתו טוען השב"ס כי דין הבקשה להידחות – על הסף ולגופה. ראשית, כך נטען, יש לדחות את הבקשה לסעד זמני על הסף שכן המבקשת הייתה צריכה להגיש אותה בנפרד מן הערעור, ולא לשלבה בערבוביה עם כתב הערעור עצמו. השב"ס מוסיף וטוען כי הבקשה הוגשה בשיהוי כבד, שכן כבר ביום 20.11.2014 בוטל צו הביניים שמנע את פרסום המכרז, אך המבקשת נמנעה מלבקש רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, והגישה את הערעור על פסק הדין רק עשרה ימים לאחר שניתן, מבלי שהקדימה וביקשה סעד זמני מבית המשפט המחוזי. שנית, השב"ס טוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בכל הנוגע למאזן הנוחות, מצביע השב"ס על כך שהעיכוב באיוש התפקיד של קצין הרפואה של מחוז צפון גורם נזק כבד לארגון ומציב סכנה של ממש לשלומם ולבריאותם של האסירים, ואף לביטחון המדינה, בהתחשב בכך שכלל רפואת המחוז מושתת על בעל תפקיד אחד ויחיד. השב"ס מציין בהקשר זה כי עד חודש אוגוסט 2014 סייע רע"ן רפואת האסיר, שכיהן בעבר כקצין הרפואה של מחוז הצפון, בתגבור המערך הרפואי במחוז. אולם, כך נטען, כיום הוא אינו יכול עוד לעשות כן ולפיכך המחוז "יושב על חבית חומר נפץ". השב"ס מדגיש כי המערך הרפואי שבו הוא "שטוח", במובן זה שלא ניתן להעביר רופא מתפקיד אחר כדי למלא את תפקיד קצין הרפואה במחוז צפון מבלי להותיר חלל גדול במקום אחר. השב"ס מוסיף וטוען כי למכרז ניגשו 15 מציעים ועיכוב ההכרעה בו תפגע אנושות גם בהם. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, טוען השב"ס כי אלו נמוכים, שכן המבקשת עותרת להתערבות בשיקול הדעת המקצועי של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר בארגון, ללא כל עילה לכך, והכול בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי קבע כי החלטותיהם התקבלו על בסיס תשתית עובדתית ראויה. השב"ס מדגיש בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה עת אפשר למבקשת לחקור את רמ"ל מש"א ואף הורה על עדותו של הקרפ"ר, שהמבקשת נמנעה מלחקור אותו.

10.

מדר מתנגדת לבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות שנפסקו לה, ומציינת כי אין חשש שהמבקשת לא תוכל להיפרע ממנה אם יתקבל ערעורה, וכי מכל מקום המבקשת כלל לא הניחה תשתית עובדתית בכל הנוגע למצבה הכלכלי שלה עצמה.

דיון והכרעה

11.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובות לה על נספחיהן מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, הכלל החל הן על ערעור אזרחי והן על ערעור שמוגש על פסק דין בעתירה מנהלית הוא שהמבקש סעד זמני בערעור נדרש לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו וכי סיכויי הערעור גבוהים (ראו למשל: עע"ם 10139/08 מטרופולין תחבורה ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה , פסקה 12 (31.12.2008)) . בענייננו, לא ניתן לומר שהמבקשת הראתה שמאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. אכן, הימנעות ממתן סעד זמני עלולה להקשות עליה לממש את זכייתה אם יתקבל ערעורה, במובן זה שאפשר כי בינתיים ייבחר אדם אחר לתפקיד קצין הרפואה של מחוז צפון ועלול להיווצר "מעשה עשוי". אולם, מנגד, הונח לכאורה בסיס לטענה שעיכוב הליכי המכרז אכן עלול לגרום נזק חמור לשב"ס ולבריאות האסירים שבהגנה עליה הוא מחויב. כמו כן, המבקשת לא הצליחה להראות שסיכויי הערעור אשר הגישה הם גבוהים, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקשת לעומקן. הוא אף שמע את עדויות הנוגעים בדבר ואפשר את חקירתם הנגדית, באופן שאינו נפוץ בעתירות מסוג זה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על קביעות מהימנות הנוגעות לעדויות האמורות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, ושכוחן אינו נגרע בשל הביקורת שנמתחה על אופן רישום הפרוטוקול בישיבה של ועדת השיבוצים ושאף בה יש לכאורה טעם. בהתחשב בכל האמור, ואף כי ברי שמבחינתה של המבקשת מדובר בתוצאה שאינה קלה, איני רואה מקום להיעתר לבקשתה לעכב את הליכי המכרז.

12.

בכל הנוגע לעיכוב תשלום הוצאות המשפט שבהן חויבה המבקשת, ההכרעה היא פשוטה בהרבה, היות שכידוע תשלום הוצאות משפט יעוכב רק במקרים חריגים ביותר (ראו למשל: ע"א 7419/13 חג'ג' נ' מגן דוד אדום בישראל , פסקה 5 (3.11.2013)). במקרה דנא חויבה המבקשת בתשלום הוצאות בגובה 5,000 שקל – סכום שאינו גבוה במיוחד –

ולא הוצג כל טעם ממשי לעיכוב תשלום זה. בנסיבות אלה, מוטב היה כי הבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות כלל לא הייתה מוגשת.

13.

בשולי הדברים, אציין כי צודק השב"ס בטענה כי המבקשת הייתה חייבת להגיש את הבקשה לסעד זמני בנפרד מן הערעור שהגישה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (וזאת על פי תקנות 43(ג) ו-9 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). החיוב להגיש את הבקשה לסעד זמני אינו נובע מטעמים טכניים בלבד. יש לו חשיבות מהותית, מאחר שהוא מאפשר למשיבים למקד טענותיהם בשלב המענה לבקשה לסעד זמני ובכך מונע מהם את הצורך להגיב כבר בשלב מקדמי זה לכלל הטענות הכלולות בכתב הערעור. דומה כי במקרה הרגיל ראוי שמזכירות בית המשפט תסרב לקלוט בקשה לסעד זמני אשר משולבת בערבוביה עם כתב ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לעניינים מנהליים.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות השב"ס בסך של 2,000 שקל, ובהוצאותיה של מדר בסך של 2,000 שקל.