בש"א 8942/10 עוזי גולדשטיין נ. פייננשל לוורג' בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על-ידי המבקשים. למיטב הבנתי, המבקשים המייצגים את עצמם מעוניינים לערער על החלטותיו של כב' הרשם שני מיום 25.10.2010 ומיום 15.11.2010 בע"א 6644/10. בהחלטתו מיום 25.10.2010

דחה כב' הרשם שני את בקשתם של המבקשים לפסול עצמו מלשבת בדין בעניינם; וכן דחה את בקשתם לעיון חוזר בהחלטתו מיום 12.10.2010. באותה החלטה, נדחתה בקשת המבקשים לפטור מעירבון, ונקבע כי עליהם להפקיד עירבון בסך 15,000 ₪. על-אף דחיית הבקשה לעיון חוזר, קבע כב' הרשם שני כי לפנים משורת הדין יוארך המועד להפקדת העירבון תוך מתן אפשרות למבקשים להפקידו בשני תשלומים (להלן גם: ההחלטה הראשונה ). בהחלטתו מיום 15.11.2010 דן כב' הרשם שני בבקשה נוספת של המבקשים להארכת מועד להפקדת עירבון. כב' הרשם קבע כי לפנים משורת הדין הוא מאפשר למבקשים להפקיד את מלוא העירבון עד למועד שנקבע להפקדת התשלום השני (להלן גם: ההחלטה השנייה ). בבקשה שלפניי נטען כי המבקשים זקוקים לאורכה להגשת ערעור על החלטות אלה. הבקשה אינה מפרטת בצורה מסודרת את הסיבות בעטין מתבקשת האורכה, אולם התמונה העולה מהבקשה וכן מהחומר שהוגש בע"א 6644/10 היא כי מצבו הבריאותי והכלכלי של המבקש 1, הסובל ממחלה ממארת, אינו בטוב וכי הוא נזקק לאורכה לצורך הגשת הערעור בעצמו. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מזה למעלה מעשור נוקטים המבקשים בהליכים שונים בכל הערכאות כדי להשהות את הדיון בעניינם. עוד נטען כי סיכויי הערעור על החלטות כב' הרשם שני קלושים ולפיכך אין להיעתר לבקשת האורכה.

שקלתי את טענות הצדדים. על-פני הדברים, צודקת המשיבה בטענתה לפיה סיכויי הערעור אינם נחזים להיות טובים. למרות זאת, ראיתי להיעתר לבקשה שלפניי, אך זאת באופן מסוייג. אבאר את דבריי.

לפי רישומי המזכירות, החלטתו הראשונה של כב' הרשם שני מיום 25.10.2010 הומצאה למבקשים ביום 31.10.2010. המבקשים הגישו בקשה שכותרתה "פנייה מיוחדת לארכת מועד" ביום 14.11.2010 במסגרת ע"א 6644/10. באותה בקשה, עתרו המבקשים לקבלת אורכה לצורך הגשת ערעור על ההחלטה הראשונה הנ"ל מיום 25.10.2010. הבקשה המקורית הוגשה, אפוא, בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור על החלטת הרשם הראשונה, למצער בכל הנוגע לדחיית הבקשה לעיון חוזר (ראו: תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). לאחר שהמבקשים הועמדו על הצורך בהגשת בקשה להארכת מועד ערוכה כדין בליווי תצהיר (ראו: החלטתי מיום 28.11.2010 בע"א 6644/10 הנ"ל), הגישו המבקשים את הבקשה להארכת מועד שבכותרת. לפי רישומי המזכירות, הבקשה שבכותרת הוגשה ביום 5.12.2010, קרי- בתוך המועד קבוע בדין להגשת ערעור על החלטתו השנייה של כב' הרשם מיום 15.11.2010.

המסקנה המתבקשת היא כי המשיבה ידעה במועד על רצונם של המבקשים להשיג על שתי החלטותיו של כב' הרשם שני בכל הנוגע לעירבון. לפיכך, לא התגבשה אצל המשיבה הסתמכות על האיחור בהגשת ההליך. בהתחשב בכך, ועל רקע מצבו הבריאותי של המבקש 1 והיותם של המבקשים בלתי מיוצגים, אני סבורה כי יש מקום לאפשר להם הארכת מועד להגשת ערעור מטעמם על החלטות כב' הרשם שני מיום 25.10.2010 ומיום 15.11.2010 בנוגע לעירבון. שונים פני הדברים לגבי החלק בהחלטתו הראשונה של כב' הרשם שני מיום 25.10.2010, לפיו נדחתה בקשת המבקשים לפסול את כב' הרשם מלשבת בדין. לגבי החלטות פסלוּת קובע הדין מועד קצר יותר להגשת ערעור (ראו: תקנה 471ג לתקנות). בהתחשב בכך שהמבקשים הגישו את בקשת האורכה המקורית לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות, ובהתחשב בכך שסיכויי הערעור בעניין הפסלות נמוכים ביותר, אינני רואה להאריך את המועד להגשת ערעור פסלות. בקשת האורכה בנוגע לחלק האמור בהחלטת כב' הרשם שני נדחית אפוא.

סיכומם של דברים; ניתנת בזאת אורכה למבקשים להגיש ערעור על החלטותיו של כב' הרשם שני מיום 25.10.2010 ומיום 15.11.2010, אך זאת בנוגע לעירבון בלבד. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בסוגיית הפסלות נדחית. על-מנת שלא להאריך עד בלי די את בירור ההליכים בין הצדדים, יגישו המבקשים את הערעור תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשים יציינו את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור ויצרפו אליה החלטתי זו. המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט שיישב בדין.

לסיום יוער כי נוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי לאפשר למבקשים להגיש תגובה נוספת בהליך שפניי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.