פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8943/11 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקשת:
מקופאל בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. אחים רזקאללה בע"מ
2. הדר חברה לביטוח בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 14.9.2008 (קרי: מלפני למעלה משלוש שנים).
לאחר עיון בבקשה באתי לכלל מסקנה כי אין לקבלה, לפחות בשלב זה.
המבקשת (חברה זרה) פנתה ביום 6.6.2011 לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק-הדין מיום 14.9.2008 – שניתן בהיעדר סיכומים מטעמה – ולהארכת המועד להגשת בקשת הביטול (כידוע, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד הוא תוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה – תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"'ד-1984; להלן: התקנות ). בית המשפט המחוזי דחה (ביום 10.11.2011) את בקשת הארכה, בקבעו כי לא נמצאו "טעמים מיוחדים שיירשמו" המצדיקים הארכת מועד (בפרט לאור משך האיחור). ממילא נדחתה גם הבקשה לביטול פסק-דין.
על ההחלטה האמורה של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור (רע"א 8810/11). במקביל, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין מיום 14.9.2008. כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה זו, לפחות בשלב זה.
טעמיה של הבקשה שלפניי הם, בעיקרון, אותם טעמים שהובאו בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין, והשאלה היא שאלה דומה: האם טעמים אלה עולים כדי "טעמים מיוחדים שיירשמו" כמשמעות התיבות האלה בתקנה 528 לתקנות. החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הארכה מונחת כעת לבחינתו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 8810/11. תהא אשר תהא החלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 8810/11, ניתן להניח כי החלטה זו תשליך במישרין על שאלת הארכת המועד להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 14.9.2008. כלומר, אם בקשת רשות הערעור תידחה, ותאושר מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי לא הוצג "טעם מיוחד" לאיחור הניכר – הדברים יהיו ככל הנראה נכונים גם לעניין מתן ארכה להגשת ערעור על פסק-הדין. ואילו אם בקשת רשות הערעור תתקבל, ספק רק אם בכלל יהיה צורך במתן ארכה להגשת ערעור, בשים לב להוראת תקנה 398א לתקנות (ראו להלן).
ודוק: במצב הדברים הנוכחי, אין תחולה לתקנה 398א לתקנות. בעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 23.2.2011 בבש"א 9371/10 , שם עמדתי על תכליותיה של התקנה האמורה ועל הפסיקה לגביה, וקבעתי כי במקום שבו הוגשה בקשה לפי תקנה 201 לאחר המועד שנקבע לכך (30 ימים מעת המצאת ההחלטה, כאמור), והמועד לא הוארך ובשל כך נדחתה בקשת הביטול, לא תקום תחולה לתקנה 398א לתקנות. עם זאת, כאמור לעיל, אם בענייננו תתקבל בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 10.11.2011 – ואיני מביע כל עמדה – המסקנה עשויה להיות שונה.
אם כן, נוכח החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 10.11.2011 ונימוקיה, ונוכח העובדה שבקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 10.11.2011 תלויה ועומדת, איני רואה ליתן ארכה להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 14.9.2008. עם זאת, אם תסבור המבקשת, לאחר שתינתן החלטה ברע"א 8810/11, ובשים לב לאמור לעיל, כי יש צורך או הצדקה להגשת בקשה חוזרת להארכת מועד, היא תהא רשאית לעשות כן – תוך 5 ימים ממועד מתן ההחלטה. מיותר לציין כי איני מביע כל עמדה לעניין ההחלטה בבקשה כזו, ככל שתוגש.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א בכסלו
תשע"ב (7.12.2011).
גיא שני
ר ש ם