בש"א 8956/07עטא אלקימרי נ. חמיס קימרי

לפני השגה על החלטת המזכירות שלא לקבל לרישום בקשה לדיון נוסף שהגיש המבקש.

1.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' חשין) במסגרתו נתקבלה תובענה לסעד הצהרתי שהגיש המשיב 1. בפסק דין מיום 28.9.2007 דחה בית משפט זה את ערעורו של המבקש (ע"א 693/04). ביום 22.10.07 ביקש המבקש להגיש עתירה לקיום דיון נוסף. מזכירות בית המשפט סירבה לקבל את העתירה לרישום מן הטעם שמניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום מתן פסק הדין ולא מיום קבלתו על ידי הצדדים.

2.

על החלטה זו של המזכירות, משיג המבקש לפניי. לטענתו, פסק הדין לא הומצא לו נכון למועד הגשת ההשגה. עוד טוען הוא כי פנה מידי יום ביומו לבית המשפט ונמסר לו כי פסק הדין יפורסם באתר בית המשפט העליון. לטענתו, פסק הדין פורסם באתר בית המשפט באיחור. לא ניתן היה להגיש עתירה לדיון נוסף כאשר פסק הדין לא נמסר לצדדים ואף אינו מפורסם. המבקש מוסיף וטוען כי מיום פרסום פסק הדין באתר בית המשפט, לא חלפו יותר מ-14 ימים, ומשכך יש לקבל את העתירה לדיון נוסף לרישום.

3.

דין ההשגה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי "---עתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". המבקש ביקש להגיש את העתירה למעלה מ-15 יום ממתן פסק הדין ובכך הוא אחר את המועד להגשת ההליך. לפי לשונה הברורה של תקנה 4 לתקנות, מניין הימים מתחיל עם מתן פסק הדין ולא ביום המצאתו לבעלי הדין. גם ההלכה הפסוקה דבקה בכך שמניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו, בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). זאת גם כאשר מדובר בשימוע לא אולם מלווה במתן הודעה מראש לצדדים אודות המועד בו יינתן פסק הדין ויעמוד לרשותם באינטרנט ובמזכירות (ראו, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 1.11.2007)). על הטעמים לכלל זה, השונה מן הכלל הרגיל לעניין מירוץ מועדים להגשת הליך ערעורי, עמדה לאחרונה כב' השופטת מ' נאור בפרשת חממי הנזכרת. אומר בקצרה כי השוני נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהינו הליך ייחודי הסוטה מהרעיון של סופיות הדיון ויוצר נדבך שיפוטי נוסף. מבירור במזכירות בית המשפט עולה כי אמנם, עקב תקלה באתר בית המשפט, פורסם פסק הדין באינטרנט רק ביום 7.10.2007. עם זאת, אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי פסק הדין ניתן ביום 28.9.2007, כפי שגם נמסר למבקש מבעוד מועד. העובדה כי חל עיכוב בפרסומו של פסק הדין באינטרנט יכולה, לכל היותר, להקים בנסיבות מסוימות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ההליך, (השוו, בשג"ץ 5100/07 כפאיה נ' שר הפנים (לא פורסם, 5.11.2007); בשג"ץ 7596/02 מריו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.10.2002) ), אך אין בה כדי לשנות את המועד הקובע למניין הימים. סיכומו של דבר, המבקש ביקש להגיש את העתירה לדיון נוסף 24 ימים לאחר מתן פסק הדין. במצב דברים זה, בדין סירבה המזכירות לקבל את העתירה לדיון נוסף בלא בקשה להארכת מועד.

ההשגה נדחית איפוא. אין בכך כדי למנוע מן המבקש להגיש בקשה להארכת מועד, אשר תידון כמקובל. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.