בש"א 8971/09 פרויס הסגיל והדי נ. מזכירות בית המשפט העליון

1.

לפניי השגה על מזכירות בית המשפט, אשר סירבה לקבל לרישום מסמך המוכתר "ערעור אזרחי" ששלח המבקש בדואר לבית המשפט והתקבל בבית המשפט ביום 29.10.2009. מזכירות בית המשפט סירבה לקבל את ההליך לרישום, מכמה טעמים. במכתב התשובה (מיום 1.11.2009) צוין כי בכותרת הפנייה לא ציין המבקש פרטים מלאים של תיק בית המשפט המחוזי, תאריך מתן ההחלטה והתאריך בו קיבל לידיו את ההחלטה. בפנייה לבית המשפט המחוזי התברר כי ההחלטה ניתנה ביום 12.7.2009 ונמסרה לידי המבקש ביום 16.7.2009. ההליך, כך לשיטת המזכירות, הוגש לאחר תום המועד להגשת בקשת רשות ערעור ולכן לא ניתן לקבלו לרישום מבלי שניתנה ארכה כדין. עד כמה שעלה בידי להבין את הנטען בהשגתו של המבקש, דומה כי הוא טוען כי פעל על פי סדרי הדין ולא היה מקום שלא לקבל את ההליך ולפתוח תיק ערעור.

2.

לאחר שעיינתי בהשגה ובחומר שצורף לה, באתי לכלל מסקנה כי דין ההשגה להידחות. המסמך ששלח המבקש לבית המשפט אינו עומד בדרישות הדין. תקנה 413 מפרטת את הדברים שיכול כתב הערעור:

413.

תוכן כתב הערעור

ואלה הדברים שיכיל כתב הערעור:

(1)

שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של המערער;

(2) שמו של כל משיב וכן מספר זהותו ומקום מגוריו, במידה שניתן לבררם;

(3) שם הערכאה הקודמת, תאריך ההחלטה שעליה מערערים ומספר התיק של התובענה שבה ניתנה;

(4) מען להמצאה בתחומה של המדינה;

(5) אם ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער - התאריך שבו הומצאה לו, אם הומצאה, או ציון שההחלטה לא הומצאה;

(6) נימוקי הערעור.

תקנה 421 לתקנות סדר הדין מוסיפה וקובעת כי ערעור שאינו ממלא אחרי הוראות פרק זה לא יקובל לרישום.

3.

עיון במסמך ששלח המבקש מעלה כי הוא אינו עומד בדרישות האמורות. שם המשיב בכותרת המסמך אינו תואם את שם המשיב בהחלטת בית המשפט המחוזי. יוער כי הכינויים בהם משתמש המבקש ביחס למשיב, לא רק שהם חורגים מכללי הדיון, אלא שהם כלל אינם הולמים פנייה לבית משפט. בנוסף, לא מצוין במסמך תאריך ההחלטה שעליה מערערים והתאריך שבו הומצאה למבקש. צורתה של העתירה אינה הולמת פנייה לבית משפט.

4.

לכך יש להוסיף כי על ההחלטה נשוא הערעור כלל לא ניתן להגיש ערעור בזכות. ההחלטה ניתנה בבקשה חוזרת של המבקש לפטור מהפקדת ערבון, לאחר שסכום הערבון הועמד על 3,000 ₪. בית המשפט פסק כי לאור השיהוי הניכר והתעלמות המבקש מסדרי הדין, בקשתו נדחית. ההחלטה הנזכרת לא הביאה לסיום הדיון בתובענה ול"סגירת התיק". כידוע, ההבחנה בין פסק דין לבין "החלטה אחרת" לצורך הליכי הערעור נעשית על פי מבחן דיוני, הבוחן את סופיות ההחלטה. "בבסיס ההבחנה בין פסק-דין להחלטה אחרת עומדת סופיות ההחלטה, שהיא ההופכת אותה לפסק-דין. על-פי המבחן, שעוצב על-ידי השופט זוסמן בע"א 39/60 אבשלום ואח' נ' קופת הפנסיה למורי מערכת החינוך בישראל בע"מ ואח', פ"ד יד 795, סופיות ההחלטה אינה נקבעת על-פי תוכנה אלא היא נקבעת על-פי השאלה אם התיק, או חלק רלוואנטי שלו, נסגר או שמא נותר הוא פתוח. מבחן הסופיות הוא איפוא מבחן דיוני –פורמלי" (דברי כב' השופטת ד' דורנר בע"א 6058/93 מנדלבליט נ' מנדלבליט פ"ד נא(4) 354, 362 [1997]). מאחר שההחלטה בעניין הערבון לא סיימה את הדיון בתובענה בבית המשפט המחוזי, מדובר ב"החלטה אחרת" עליה לא ניתן לערער בזכות. המבקש ביקש להגיש ערעור מבלי שקיבל תחילה רשות לכך. גם מטעם זה לא היה מקום לקבל את ההליך לרישום במזכירות בית המשפט.

5.

לבסוף, לא היה מקום לקבל את ההליך לרישום גם מהטעם שהוגש באיחור. פרק הזמן העומד לרשות בעל דין להגשת בקשת רשות ערעור הינו שלושים ימים מעת שקיבל לידיו את ההחלטה. ההחלטה הומצאה למבקש במהלך פגרת הקיץ. מכאן שהיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עד תום חודש ספטמבר 2009. בצדק נדחה איפוא ההליך מן המרשם בסוף חודש אוקטובר 2009, נוכח האיחור הממושך בהגשתו.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המזכירות בסרבה לפתוח ערעור אזרחי כדרישת המבקש. ההשגה נדחית.