ב בית המשפט העליון
בש"א 902/98
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערער : PARAG HOLDINGS
נגד
המשיבים : 1. הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה
2.
HAYES CORPORAION
3.פורמלי יוסף נקש
4.פורמלי ד"ר עמרם אהרוני
5.פורמלי הלנה מזרחי
6.פורמלי אמנון שבלת עו"ד
הוגש הליך
פסק - דין
1.ערעור על החלטת הרשמת (מיכל אגמון), הדוחה בקשה למחיקת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.8.97. בקשת הרשות לערער הוגשה לבית המשפט העליון ע"י המשיב מס' 1 (להלן - המשיב) ביום 20.10.97, וחברי הנכבד הנשיא קבע כי היא מצריכה תגובה. בניגוד לשאר המשיבים (שישה במספר),אשר הגישו תגובתם לגוף הבקשה (למעט המשיבה הפורמלית), הגישה המערערת בקשה למחיקת בקשת הרשות לערער בשל האיחור בהגשתה.
2.הרשמת הנכבדה דחתה את בקשת המחיקה משני טעמים: הטעם האחד הוא, שלדעתה הוגשה הבקשה במועד, משום שלאור שביתת עובדי בית המשפט העליון, שחלה מיום 1.9.97 ועד ליום 15.9.97 (ור' את ההודעה על השביתה שהתפרסמה בילקוט הפרסומים 4573, כ"ח באלול התשנ"ז, 30.9.1997) התחיל מניין הימים להגשת הבקשה ביום 16.9.97, ואפילו נספרים ארבעת ימי העיצומים הנוספים, שלא חלו בבית המשפט העליון (ור' את ההודעה על השביתה שהתפרסמה בילקוט הפרסומים 4586, י"ג בחשון התשנ"ח, 13.11.1997), יוצא, לדעת הרשמת, שהיה איחור של יום אחד בלבד בהגשת הבקשה. מכך משתמע, שהרשמת הנכבדה סברה כי אין לספור את ימי העיצומים הנוספים, למרות שלא חלו בבית המשפט העליון. הטעם הנוסף לדחיית הבקשה היה, שגם אם היה איחור של יום אחד בהגשת הבקשה יש מקום להאריך את המועד, שכן "חודש ספטמבר על החגים שבו, השביתות והעיצומים גרם לעיתים לטעויות בחישוב מנין הימים. במצב דברים זה ולאור העובדה שהבקשה התקבלה ונדונה, יש מקום להארכת המועד, אם הארכה כזו אכן נדרשת".
3.דין הערעור להתקבל. מנין הימים להגשת הבקשה אכן התחיל ביום 16.9.97, והמועד האחרון להגשתה היה, איפוא, 15.10.97. יוצא, שהבקשה הוגשה באיחור של חמישה ימים. לא היה מקום להימנע מספירת ימי העיצומים הנוספים בלא שהמועד הוארך על יסוד תצהיר מצד המשיב, לפיו הוא טעה לחשוב שמדובר בימי פגרה. יש להעיר, כי המשיב אף לא טען בתגובתו לבקשת המחיקה, כמו גם בתשובתו לערעור, כי טעה לחשוב כאמור, אלא טען כי "היה מקום להניח" שהשביתה השניה תחול גם על בית המשפט העליון, וכי "תקופת מנין המועדים במקרה דנן לא היתה תקופה שגרתית".
יתר על כן, אפילו אין מונים את ימי העיצומים במניין הימים להגשת הבקשה, נותר איחור של יום אחד ללא הסבר. כידוע, עצם העובדה שהאיחור הינו בן יום אחד בלבד אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות לערער (ור' בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית נ' בויום מהנדסים פ"ד מט(5)89, בעמ' 92).
אשר לטעם האחר העומד ביסוד החלטת הרשמת, צודקת המערערת בטענתה, כי עצם העובדה שהנשיא קבע כי הבקשה מצריכה תשובה אינה מצדיקה הארכת המועד להגשת הבקשה, כאשר מלכתחילה היא הוגשה באיחור זמן.
הערעור מתקבל ובקשת רשות הערעור נמחקת. למען הסר ספק, בקשת רשות הערעור נמחקת גם כלפי כל יתר המשיבים. רק אחת מהן - היא המשיבה מס' 2, נפגעה מההחלטה נשוא הבקשה לרשות לערער, והיא תמכה בדחיית הבקשה לרשות לערער עקב האיחור.
המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד 10,000 ש"ח.
ניתן
היום ב באייר תשנ"ח (28.4.98).
המשנה לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98009020.
B03