בש"א 9047/16 פלוני נ. פלוני

1.בפניי בקשה בה עותר המבקש למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.11.2016, בה נדחתה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו: האחת, החלטה מיום 27.9.2016 בה נדחתה בקשתו של המבקש להטלת חסיון על ההליך ולחלופין לאסור פרסום שמו ופרטים מזהים שלו; והשניה, החלטה מיום 5.10.2016 בה נדחתה בקשתו של המבקש להחזרת חוות דעת מומחה מטעמו לתיק בית המשפט.

בבקשת הארכה טוען המבקש כי לא עלה בידו להגיש את ההליך הערעורי בתוך שבעה ימים בשל עומס עבודה אשר נבע ממעבר דירה, בהדגישו כי הוא עורך דין יחיד במשרדו. עוד טוען המבקש כי בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת מעוררת שאלה שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, ביחס לתחולת תיקון 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) על הליכים אשר נפתחו קודם לתיקון זה.

המשיב מתנגד לבקשה. תחילה טוען הוא כי משבחר המבקש להגיש בקשת רשות ערעור מאוחדת הנוגעת הן לחסיון והן להחלטה בעניין חוות הדעת, עליו להגיש השגתו בתוך פרק הזמן בו רשאי הוא להשיג על ההחלטה בעניין החסיון (שבעה ימים ולא שלושים ימים). עוד נטען כי הבקשה אינה מגלה "טעמים מיוחדים", כי האיחור ניכר (כשלושה שבועות), וכי סיכויי ההליך קלושים.

2.לאחר ששקלתי בדבר ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין החלטתי לקבל את הבקשה (תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיב).

הטעם אותו העלה המבקש - מעבר דירה - לא פורט באופן מספק בבקשה וכן בתצהיר שצורף (למשל לא צוין באופן ברור מועד מעבר הדירה), וככלל אין די בנימוק כזה כדי להצדיק מתן ארכה.

יחד עם זאת בענייננו מטה את הכף אל עבר קבלת הבקשה משקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

ראשית, בענייננו מתעורר ספק ביחס לפרק הזמן שהיה נתון למבקש להגשת בקשת רשות הערעור. זאת משום שההחלטה של בית המשפט המחוזי מתייחסת לשתי החלטות נפרדות של בית משפט השלום, אשר רק אחת מהן עוסקת בחסיון. לגבי ההחלטה השניה - אשר עניינה חוות דעת המומחה - חלים פרקי הזמן הנתונים דרך כלל לעניין השגה על "החלטה אחרת" בהליך אזרחי (ובענייננו הוגשה בקשת רשות הערעור טרם שחלפו שלושים ימים ממועד ההחלטה). שאלה היא מהו פרק הזמן בו ניתן להשיג על החלטה מאוחדת כזאת. כמו כן, על פי סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט נתונה זכות ערעור על החלטה של הערכאה הדיונית בעניין איסור פרסום. בענייננו הוגשה כאמור בבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, כך שספק האם כלל מצויים אנו בנתיב של הוראת סעיף 70ד(ב) לחוק בתי המשפט (ובמאמר מוסגר אציין כי ייתכן שההליך הוגש ונדון כבקשת רשות ערעור כיוון שיש לראות בהחלטת בית משפט השלום בעניין החסיון כהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטות קודמות שניתנו בעניין, אך משהצדדים לא הרחיבו בעניין איני מביעה עמדה בשאלה זו). בנסיבות אלו מתעורר לפחות ספק ביחס לפרק הזמן שהיה נתון למבקש להשיג על ההחלטה, וספק זה תומך בנסיבות העניין בקבלת הבקשה.

שנית, בניגוד לטענת המשיב אין מדובר באיחור של כשלושה שבועות, שכן בקשת רשות הערעור אשר צורפה לבקשת הארכה הוגשה באיחור של לכל היותר שמונה ימים (ביום 22.11.2016). כן יש ליתן משקל לטענת המבקש לפיה הוא עורך דין יחיד במשרדו, כך שניתן להניח שמעבר הדירה אכן הקשה על הגשת ההליך בתוך פרק זמן של שבעה ימים.

בנותני משקל לאמור ולאחר עיון גם בבקשת רשות הערעור המצורפת לבקשה, מצאתי כי איזון בין כל השיקולים השונים מוביל למסקנה כי אין מקום לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה (מבלי להביע עמדה לגופם של דברים).

עם זאת, נוכח החסר המסוים בבקשה ובהתחשב בכך שהמבקש הוא שיצר את הספק הדיוני (בהגישו הליך ערעורי מאוחד של בקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית משפט השלום), יישא הוא בהוצאות המשיב אשר נדרש להגיש תגובה לבקשה, בסך של 2,500 ש"ח.

המזכירות תפתח אפוא תיק מתאים ותעביר את הבקשות לטיפול מתאים.