בש"פ 464-23 בש"פ 464-23

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי שהוגשה במשולב עם השגה על החלטת מזכיר משפטי. הבקשה מתייחסת להחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 15.12.2022, אשר דחתה ערר על החלטת בית משפט השלום שבה נדחתה בקשת המבקשת לעיון חוזר בהחלטה למנוע את פרסום שמה של המשיבה 1. יצוין כי המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור, אולם היא לא התקבלה למרשם בשל האיחור בהגשתה.

עיינתי בטענות הצדדים. לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת המזכיר המשפטי ואף לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד. סעיף 70ד(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת בית משפט השלום בעניין איסור פרסום – לרבות בקשה לביטול איסור פרסום לפי סעיף 70ג לחוק – הוא שבעה ימים. לא מצאתי לקבל את עמדת המבקשת כי סעיף 70 לחוק מתייחס רק לבקשה הראשונה לביטול איסור פרסום, ולא לבקשה המוגשת על יסוד נסיבות חדשות ולעיון מחדש. עמדה זו אינה נתמכת בלשון החוק. יתירה מזו, המבקשת טענה כי הליך ערעורי המתייחס להחלטה בבקשה לביטול איסור פרסום כפוף "לשבלונה הרגילה של 30 ימים". לא הובהר בבקשה מה המקור החוקי לקביעה כי עמדו למבקשת 30 ימים להגשת הליך ערעורי, ובמיוחד כך שעה שמדובר בהליך פלילי. למעשה, קבלת עמדת המבקשת משמעה שרק על הבקשה המקורית יהיה ערעור בתוך שבעה ימים, ועל כל החלטה אחרת בעניין זה יהיה ערעור של 30 ימים. פרשנות כזו עשויה לעורר קושי במקרים מסוימים, והיא אינה מתיישבת עם המגמה הברורה העולה מן החוק, לתחום לפרק זמן קצר את המועד להגשת הערעור (ראו, בדומה, בש"פ 4806/18 מדינת ישראל נ' דוד, בפסקה 16 להחלטה (28.6.2018); בש"א 9047/16 פלוני נ' פלוני (25.12.2016)).

בכל האמור בבקשה להארכת מועד, הרי שהמבקשת לא הניחה טעם ממשי לקבלת הבקשה. הטענה שהועלתה בבקשה הייתה עומס של המתנדבים אצל המבקשת אשר מנע מהם להגיש את הבקשה במועד. בהתחשב במועדים הקצרים שקצב המחוקק להגשת הליך ערעורי, מדובר באיחור משמעותי, ולא מצאתי שדי בטענה כללית שהועלתה כדי להצדיק את הארכת המועד, או כדי להבהיר מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך פרק הזמן להגשת ההליך הערעורי. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית.