בש"א 9048/17 עוז קרמיקה בע"מ (לשעבר: א.ש. עוז נכסים והשקעות בע" נ. מיכאל

1.

בהמשך לפסק דיני מיום 16.10.2017 בע"א 3428/16 (להלן: פסק הדין ), אשר ערעור עליו נדחה ביום 13.11.2017 על ידי כב' השופט ד' מינץ (בש"א 8455/17), הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת "ערעור או בקשת רשות ערעור" על שלוש ההחלטות מושא הערעור אשר נמחק (מהימים 7.4.2014, 28.5.2014 ו- 21.3.2016), וכן על החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 16.2.2016 (שהיא למעשה פסיקתא אשר תיקנה את החלטת ההפטר מיום 4.2.2016. למען הנוחות החלטה זו תכונה להלן: החלטת ההפטר ). המשיב 2 מתנגד לבקשה, ואילו המשיב 24 תומך בה. אציין כבר עתה, כי השתלשלות האירועים הרלוונטית מפורטת בפסק הדין ועל כן לא ראיתי צורך לחזור עליה במסגרת החלטתי זו.

2.

לאחר שבחנתי בקפידה את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות ביחס לבקשות להארכת מועד להגשתם של הליכים ערעוריים (למשל, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013)), הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת הארכה להידחות. אנמק בקצרה.

3.

חרף גודש הטענות והפרטים, דומני כי בחינה ראויה של בקשת הארכה מחייבת הסתכלות על הדברים "ממבט על". כוונתי לכך, שלא ניתן להתעלם מן העובדה שהמבקשת מעוניינת לתקוף החלטות שיפוטיות אשר ניתנו לפני זמן רב ביותר, בגדרו של הליך חדלות פירעון אשר הגיע לסיומו לפני זמן בלתי מבוטל. יתרה מכך: מתשובת המשיב 2 - הוא הנאמן להסדר הנושים - עולה כי כל הכספים כבר חולקו לנושים השונים וכי קופת ההסדר ריקה. לא למותר להדגיש בהקשר זה כי במסגרת ע"א 3428/16 נמנעה המבקשת, משיקוליה שלה, מלעתור למתן סעד זמני או עיכוב ביצוע שעניינו עיכוב חלוקת הכספים לנושים עד להכרעה בערעור. נתונים אלה מהווים שיקולים כבדי משקל התומכים בדחיית בקשת הארכה, מה גם שניתן לתהות לגבי מידת התועלת שעשויה לצמוח למבקשת - בשלב מאוחר זה - מן ההליכים הערעוריים אותם היא מעוניינת להגיש.

זאת ועוד: על פני הדברים ובזהירות המתחייבת, דומני כי עומדת לפני המבקשת משוכה גבוהה בבואה לתקוף את ההחלטות השיפוטיות מושא בקשת הארכה שלפניי. כך בכלל, וכך ביתר שאת נוכח העובדה שהליך פשיטת הרגל הסתיים ושהכספים כבר חולקו. גם נתון זה שוקל לרעת המבקשת במסגרתה של בקשת הארכה.

4.

ומה לגבי הסבריה של המבקשת לגבי אופן התנהלותה הדיונית? לעניין זה ראוי להתייחס להחלטות השונות בנפרד:

א.

לעניין ההחלטות מיום 7.4.2014 ומיום 28.5.2014 : במסגרת בקשת הארכה חזרה המבקשת על הטענה אותה העלתה בגדר הערעור שנמחק, ולפיה נודע לה על שתי ההחלטות רק זמן רב לאחר נתינתן, עם הגשת הדו"ח המסכם מטעם הנאמן ביום 3.2.2016; ו"נוכח פעילותה המהירה בניסיון להביא להסדרה של העניין בתוך זמן קצר, סברה המבקשת כי לא יהיה זה נכון לערער על ההחלטות הנ"ל מיד עם העיון בדו"ח, אלא, להמתין להכרעת בית המשפט בעניינה, ובמקרה הצורך, להגיש ערעור מאוחד הנוגע אף להחלטות אלה" (סעיף 19 לבקשה, ויצוין כי בניגוד לפעם הקודמת הפעם הטענה אף נתמכת בתצהיר).

לא ניתן שלא לתהות לגבי פרק הזמן הארוך מאד אשר חלף מעת מתן ההחלטות האמורות (בשנת 2014) ועד למועד שבו נודע למבקשת עליהן (בשנת 2016); ושמא מצופה הייתה המבקשת לגלות עניין בנעשה בכל הנוגע להסדר הנושים. כך או אחרת, ואף אם אתעלם מעניין זה, גם הסברה של המבקשת לאיחור המתייחס לפרק הזמן ש ממועד הידיעה על מתן ההחלטות (3.2.2016) ועד למועד הגשת הערעור (21.4.2016) - אינו מניח את הדעת.

ודוק: בפסק הדין קבעתי כי רצונה של המבקשת לדחות את מועד הגשת הערעור על ההחלטות מיום 7.4.2014 ומיום 28.5.2014 עד למיצוי ההליכים הנוספים בעניינה - אינו מקים, יש מאין, ארכה סטטוטורית. עתה אוסיף ואומר כי התנהלות זו מוקשית אף בכל הנוגע לרצונה של המבקשת לקבל הארכת מועד להגשת ערעור על החלטות אלה. אכן, בעל דין אשר "יושב על הגדר" ונמנע מהגשת הליך ערעורי בציפייה להחלטות עתידיות אשר יינתנו, אינו יכול לצפות כי בית המשפט יאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי בהמשך הדרך. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לזמן הרב אשר חלף ממועד מתן ההחלטות ועד למועד בו נודע למבקשת עליהן. המבקשת אף לא הבהירה מדוע לא הגישה, לכל הפחות, בקשת ארכה להגשת הערעור בתוך המועד הקבוע בדין.

ב.

לעניין החלטת ההפטר (ההחלטה מיום 4.2.2016 אשר שונתה כאמור ביום 16.2.2016) : לא מצאתי בבקשת הארכה הסבר מבורר מדוע נמנעה המבקשת מלהשיג על החלטה זו בגדרו של ע"א 3428/16 אשר נמחק.

ודוק: על פי גישתה שלה (אשר נקבע בפסק הדין כי היא מוטעית), ההחלטה מיום 21.3.2016 היא ההחלטה אשר מסיימת את ההליך וקובעת באופן סופי את זכויות הצדדים, ועל כן היא מהווה "פסק דין" אשר "בולע" את ההחלטות הקודמות שניתנו בהליך. על בסיס גישה זו כללה המבקשת, בגדר הערעור על ההחלטה מיום 21.3.2016, גם השגה על ההחלטות מיום 7.4.2014 ומיום 28.5.2014. מדוע אפוא לא כללה בגדר הערעור גם השגה על החלטת ההפטר? לכך כאמור לא ניתן ה סבר מספק. ככל שהדבר נבע מטעות שבדין, קשה לקבוע כי מדובר בטעות שהייתה בלתי נמנעת באורח סביר ( בש"מ 6229/11

דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012); וראו גם עניין מדהנה לעיל, פיסקה 10). כך או אחרת, ומשע"א 3428/16 לא כלל השגה ערעורית על החלטת ההפטר, בוודאי שאין מקום לאפשר הגשת השגה שכזו עתה, לאחר חלוף זמן כה ממושך.

ג.

לעניין ההחלטה מיום 21.3.2016 : לטענת המבקשת, הטעות אשר הובילה אותה להשקיף על החלטה זו כעל "פסק דין" ולא כעל "החלטה אחרת" מהווה טעות סבירה ומובנת. מוכן אני להניח לטובת המבקשת כי אכן אין מדובר במקרה שבו הסיווג פשוט וטריוויאלי. אלא שבכך אין די, והיה על המבקשת להצביע על כך שעשתה מאמצים ממשיים, ולמצער מאמצים מספקים, על מנת לבדוק את הוראות הדין והפסיקה ביחס לסיווגה הנכון של ההחלטה. ודוק: מאמצים כאלה היו מצופים דווקא נוכח טענת המבקשת כי שאלת הסיווג אינה פשוטה. לא למותר לציין בהקשר זה, כי ההלכה לפיה דרך ההשגה על החלטות בעניין הארכת מועד היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור (להבדיל מערעור בזכות), היא הלכה ותיקה ומוכרת. כך בכלל, וכך ספציפית לעניין הארכת מועד בכל הנוגע לתביעות חוב בהליכי חדלות פירעון (ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (13.7.2008)).

אוסיף ואציין כי בניגוד לטענת המבקשת, ע"א 3428/16 לא הוגש בתוך תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. כזכור, ההחלטה ניתנה ביום 21.3.2016 במעמד הצדדים. היום ה-30 - והאחרון - להגשת בקשת רשות הערעור חל אפוא ביום 20.4.2016, בעוד שע"א 3428/16 הוגש למחרת היום, ביום 21.4.2016.

5.

נוכח כלל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית. חרף בקשתו המפורשת של המשיב 2 החלטתי, לפנים משורת הדין, להימנע גם הפעם מחיוב המבקשת בהוצאות.