בש"א 9153/09 דליה אבישי נ. מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז

1.

בפניי בקשה להעברת מקום הדיון בת.א. 846-06-08 (שלום - פתח תקווה) מבית משפט השלום בפתח תקווה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ואיחוד הדיון שם עם ת.א. 2002/06 (שלום - תל-אביב-יפו), בהתאם להוראות תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

2.

עניינה של התובענה בת.א. 2002/06, אשר הוגשה על-ידי המבקשים בשנת 2006 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי בו יקבע כי בידיהם זכויות במקרקעין באזור העיר פתח תקווה (חלקות 21, 23, 105, 116, 121, 123 בגוש 6358). עיקר טענתם של המבקשים נשענת על הסכמי חכירה היסטוריים - חכירה ראשית בין ממשלת פלסטינה א"י דאז למועצת המושבה פתח תקווה וחכירת משנה בין המועצה להוריהם המנוחים. בין היתר, צירפו המבקשים לכתב התובענה העתקים מהסכמי חכירת המשנה המתייחסים למקרקעין נשוא התובענה. התובענה מצויה בהליכי קדם משפט, וקבועה לדיון ליום 20.1.2010. בשנת 2008 הוגשה על-ידי המבקשים תובענה נוספת, הפעם לבית משפט השלום בפתח תקווה (ת.א. 846-06-08), שגם במסגרתה מבקשים הם סעד הצהרתי דומה, אך ביחס לחלקה אחרת (חלקה 72 גוש 6364). לתובענה זו לא צירפו המבקשים את הסכם חכירת המשנה המתייחס לחלקה נשוא התובענה, ומן התובענה עולה כי לא עלה בידם לאתר הסכם כאמור. ביום 15.10.2009 התקיים דיון בתובענה בפני בית המשפט בפתח תקווה במהלכו הצהיר ב"כ המבקשים כי יודיע לבית המשפט תוך 10 ימים אם מבקש הוא לתקן את כתב התביעה או מבקש הוא למוחקה ולהגיש אחרת במקומה. תחת הגשת תגובתם, הודיעו המבקשים לבית המשפט בפתח תקווה כי בכוונתם לפנות לבית המשפט העליון בבקשה לאיחוד דיונים וביקשו כי הכרעתו תעוכב על לקבלת החלטת בית משפט זה. מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 15.11.2009.

3.

לטענת המבקשים, יש להורות על איחוד הדיון בתובענות שכן הצדדים לתביעות, התשתית העובדתית שבבסיסן והפלוגתא המחייבת הכרעה בהן - זהים. לשיטתם, יש להורות על איחוד התובענות בבית המשפט בתל אביב שכן התובענה שם נמצאת בשלבים מתקדמים יותר. המדינה (המשיבה 1) משאירה את ההכרעה בהחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, אך סבורה כי ככל שיוחלט על איחוד הדיונים, הרי שיש לאחדם בבית המשפט בפתח תקווה. עיריית פתח תקווה (המשיבה 2) מתנגדת לבקשה. לשיטתה, קיים שוני רב בין התובענות שאיחודן מתבקש וזאת ממספר טעמים - ראשית, מדובר בחלקות שונות המצויות במתחמים שונים (צוין כי המרחק האווירי ביניהן הינו 2,300 מ"ר). שנית, קיים שוני בהיבט הראייתי בין שתי התובענות, עת בעניינה של התובענה המתנהלת בתל-אביב מציגים המבקשים הסכמי חכירה המסדירים את רכישת הזכויות על-ידי אביהם בעוד שבתובענה המתנהלת בפתח תקווה אין ברשותם מסמכים כאמור. שלישית, עניינה של החלקה נשוא התובענה המתנהלת בבית המשפט בפתח תקווה שונה אף בשל כך שחלקה זו הופקעה במהלך השנים להבדיל מן החלקות שעניינן נדון במסגרת התובענה המתנהלת בתל-אביב. נוכח כל האמור סבורה העירייה כי עסקינן בחלקות שונות, הסכמים שונים ונסיבות שונות ולפיכך אין חשש מיצירתן של הכרעות סותרות מקום בו תתבררנה בנפרד. מעבר לכך, סבורה העירייה כי יש לדחות את הבקשה על הסף לאור השיהוי בו היא לוקה. המשיבה 2 מוסיפה כי לשיטתה הבקשה לאיחוד הדיונים כמוה כבקשה לפסילת השופט הדן בתובענה המתנהלת בבית המשפט בפתח תקווה, שכן להערכתה זו הוגשה לאחר שהמבקשים לא רוו נחת מן ההחלטה שניתנה על-ידו ביום 15.10.2009.

4.

לאחר בחינת טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. גם אם הסעד המתבקש בשתי התובענות דומה, ויכול כי אף במספר היבטים קיימת ביניהן זיקה מסוימת, הרי שנוכח השונות העובדתית בין התובענות - המשליכה על שונות הסוגיות המשפטיות שתתבררנה במסגרתן - לא מצאתי כי קיימת הצדקה באיחודן. זאת, בשים לב לכך ששתי התובענות עוסקות בחלקות שונות בסטטוס משפטי שונה שאין ביניהן כל קירבה ממשית ואשר התשתית הראייתית על בסיסה מתבקש בהן הסעד אינה זהה. לפיכך, לא מצאתי כי קיים חשש ממשי להכרעות סותרות מקום בו ימשיכו תובענות אילו להתברר בנפרד. נהפוך הוא - נוכח שונותן העובדתית של התובענות נראה כי דווקא באיחוד הדיונים יהיה כדי לסרבל את ההליכים המתנהלים וזאת בניגוד לתכלית העומדת בבסיס תקנה 7 לתקנות. זאת ועוד, צודקת העירייה בטענתה לפיה דין הבקשה להדחות אף בשל השיהוי הרב בו היא לוקה, שלא ניתן לו כל הסבר בגוף הבקשה (וראו: בש"א 641/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה איזורית מטה אשר (לא פורסם, 18.2.2007)).

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות בסך 4,000 ₪ לכל משיבה.