בש"א 92/17 בתיה סבירסקי מלול נ. החברה הכלכלית אשקלון

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בתובענה ב-ת"א 12820-10-16, המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם הדיון ב-ת"א 26992-08-16, המתנהל בבית משפט השלום בקרית גת – ולהעבירם במאוחד לבית משפט מחוזי, בבאר שבע או לחלופין בתל אביב.

עניינן של שתי התובענות בהפרות נטענות של חוזים בקשר להקמת מבנה "משכן אומנויות הבמה" בעיר אשקלון. המשיבה 1, היא הנתבעת בשני ההליכים, התקשרה לצורך הפרויקט עם המבקשת והמשיבה 2, שהן אדריכליות – המשיבה 2 היא התובעת ב-ת"א 12820-10-16 (השלום – תל אביב), והמבקשת היא התובעת ב-ת"א 26992-08-16 (השלום – קרית גת). יצוין כי שני ההליכים מצויים בשלבים מקדמיים בלבד, כאשר טרם התקיימו בהם דיונים כלשהם ואף טרם הוגשו כתבי הגנה מטעם המשיבה 1.

בבקשה נטען כי למבקשת נודע על קיומו של התיק המקביל רק עם הגשת בקשה מטעם המשיבה 1 לבית המשפט בקרית גת, לעיכוב הליכים עד להכרעה ב-ת"א 12820-10-16 (השלום – תל אביב). ואולם לעמדת המבקשת הדרך הנכונה להביא לייעול ההליכים, לחיסכון בזמן שיפוטי ולמניעת סיכון למתן החלטות שיפוטיות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים השונים – היא באיחוד הדיון. זאת באשר התיקים משיקים מבחינה עובדתית ומשפטית, היות שיסודם באותו פרויקט בנייה ובאותה מערכת חוזית – הגם שלכל אדריכלית היה תפקיד שונה במערך התכנוני; ולצורך הכרעה בתובענות יידרש בירור של אותה מסכת עובדות באמצעות אותן ראיות. לבסוף מבוקש כי הדיון יועבר לבית משפט מחוזי, הואיל והסכום המצרפי של התביעות חורג מסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

בבקשה צוין כי בא-כוח המשיבה 2 הסכים לה; והמשיבה 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, הצדדים למערכת ההסכמית הם המשיבה 1 והמשיבה 2, ושכר טרחתה של המבקשת נגזר מזה שמשולם למשיבה 2, ומשכך "אם חלילה תיאלץ חכ"ל [המשיבה 1] לנהל הליך אל מול סבירסקי [המבקשת] ולא אל מול מנואל [המשיבה 2] בלבד, הרי שחכ"ל תיאלץ להתמודד עם טענות שונות של שני גורמים אשר אמורים לקבל כספים כפועל יוצא מאותה זכות". לפיכך נטען כי אין טעם בבירור התובענה שהגישה המבקשת, עד שתוכרע זו שהגישה המשיבה 2, ומתוצאתה של זו תנבע מאליה התוצאה בעניינה של המבקשת; ואיחוד הדיון לא יביא אפוא אלא לסרבולו.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתיקי ההליכים במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי ההכרעה בשתי התובענות טעונה בירור של אותה מסכת עובדתית, וכי כל הכרעה בהליך אחד תשפיע על האחר; שכן אף המשיבה 1 טענה בבקשתה לעיכוב הליכים, שהגישה בגדרי ת"א 26992-08-16 (השלום – קרית גת), כי "עניינה של התביעה שבכותרת, כמו גם, עניינה של התביעה הנדרשת זהים לחלוטין" וכן ש"קיים חשש, כי בתי המשפט השונים, יקבלו החלטות סותרות בנוגע לפלוגתאות בין הצדדים". בנסיבות אלה נחה דעתי כי ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (ראו למשל, בש"א 9835/16 די לוק בע"מ נ' סייף קאר מערכות מניעת גניבה בע"מ (10.1.2017)), ומשום כך יש מקום לאיחוד הדיון; ואין אני מביעה עמדה במחלוקת על קיומה של מערכת יחסים חוזית ישירה בין המבקשת למשיבה 1, שדינה להתברר בגדרי ההליך העיקרי. עם זאת יודגש כי בית המשפט ינהל את הדיון כחוכמתו, ובכלל זה הוא רשאי לקבוע כי שאלות מסוימות יידונו תחילה, והדיון בסוגיות אחרות יעוכב.

באשר למקום שבו יתקיים הבירור המאוחד, מצאתי להורות כי זה יתקיים בתל אביב. זאת שעה שהמבקשת הותירה את השאלה לשיקול דעתו של בית המשפט, ומשבאחד ההסכמים נושא התובענות נכללה תניית שיפוט ייחודית שלפיה בית משפט במחוז תל אביב ידון בסכסוכים הנוגעים לחוזה. יוער כי אין מקום לבקשה להעביר את הדיון לבית משפט מחוזי, לנוכח היקף הסכום המצרפי של התובענות, היות שאינני מורה אלא על איחוד הדיון, וסמכותו העניינית של בית משפט השלום לדון בכל אחת מן התובענה אינה נפגמת (ראו יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 309 (2015)).

התוצאה היא שאני מורה על העברת הדיון ב-ת"א 26992-08-16 (השלום – קרית גת) לבית משפט השלום בתל אביב, ועל איחודו שם עם הדיון ב-ת"א 12820-10-16.