בש"א 9220/99 מריו זקס נ. דיאנה זקס

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.לטענת המבקש, פנה ביום האחרון להגשת בקשת רשות הערעור לסניף הדואר בתל-אביב ומסר את בקשת רשות הערעור למשלוח בדואר מהיר אקספרס (לעניין זה צירף המבקש אישור של רשות הדואר המעיד, כי דבר דואר כאמור נמסר בשעה 10:15). לטענתו, מלמד נסיונו, כי כל דברי הדואר הנשלחים באופן זה מגיעים ליעדם בו ביום והאיחור (איחור בן יום, שנגרם עקב מסירת בקשת רשות הערעור ביום המחרת) נגרם כתוצאה מסיבות שלא היו בשליטתו. עוד טוען המבקש, כי לבקשת רשות הערעור חשיבות רבה, שכן היא מעוררת את סוגיית היחס שבין החלטות ופסקי דין של בית הדין הרבני לבין החלטות ופסקי דין של בית המשפט לעניני משפחה, ומטעם זה ראוי שתישמע.

2.המשיבה מתנגדת להארכת המועד המבוקשת וטוענת, כי הואיל ועל פי נהלי רשות הדואר מחוייבת הרשות להעביר מכתב אקספרס ליעדו בו ביום רק אם נמסר למשלוח עד השעה 10:00, והואיל וחזקה על בא כוחו של המבקש כי היה מודע לסייג זה, יש לראות את האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור כאיחור הנובע מרשלנותו של המבקש - וככזה אין הוא מצמיח "טעם מיוחד" להארכת מועד.

3.ההלכות הנוגעות לשאלה מהו "טעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בדין ברורות וידועות. כל אחד מן הצדדים אוחז בהלכות הנוחות לו. המבקש, מזה, מסתמך על ההלכות הנוגעות להסתמכות על שירותי הדואר, שלא עמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם כ"טעם מיוחד" (וראו, לדוגמא: בש"א 619/92, ראסם ואח' נגד אורי פורת , לא פורסם, בש"א 4294/94, קרן

נגד בנק לאומי לישראל , לא פורסם). המשיבה, מזה, תומכת יתדותיה בפסיקה שעניינה התרשלותו של בעל דין (או של בא כוחו) שבעטיה הוגשו כתבי בי דין באיחור, ולו איחור קל (וראו, לדוגמא: בש"א 6204/96, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נגד רחל מיכקשווילי , פ"ד נ(3) 209, ב"ש 1038/85,

בנק צפון אמריקה נגד עומר גלבוע - חברה לבנין בע"מ , פ"ד מ (1) 57. אין אני נדרש, כמובן, להכריע בין הלכות אלו - שכל אחת מהן עוסקת בסיטואציה שונה. השאלה הניצבת בפני היא שאלת הסיווג: כלום עלי לומר שמסירת בקשת רשות הערעור חמש עשרה דקות לאחר המועד שלגביו מתחייבת רשות הדואר להמציא דברי דואר בו ביום עולה כדי "התרשלות בעל דין" שאינה מקימה טעם מיוחד? קביעה זו קשה בעיני. בהיעדר ראיות לכאן או לכאן, איני מוכן לקבוע כי הבחנה זו: בין דברי דואר הנמסרים עד 10:00 לבין דברי דואר הנמסרים דקות ספורות לאחר מכן, היתה ידועה לבא כוחו של המערער. אין אני סבור גם, כי יש מקום לקבוע, כי היה עליו להיות מודע לנהלי רשות הדואר על כל פרטיהם ודקדוקיהם ולהסיק כי דבר דואר שיימסר לאחר השעה 10:00 (ולו דקות ספורות לאחר מכן) לא יגיע למועדו בו ביום. בנסיבות אלו, בהיעדר ממצא בדבר התרשלותו של בא כוחו של המערער, נוכח האיחור המזערי במסירת בקשת רשות הערעור לידי רשות הדואר ןבהגעת דבר הדואר לבית המשפט, לא מצאתי מקום לחסום את דרכו של המבקש למיצוי ההליכים הדיוניים העומדים לרשותו, מה גם שלא הוצגה בפני עילה ממשית המצדיקה מניעת זכות דיונית זו (והשוו: בש"א 3780/98, רוזן ואח'

נגד כפר הרי"ף , פ"ד נב(3) 625).

ניתנת איפוא הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.