בש"א 9224/04 אמנון ברומברג נ. לורד קישט (רשת קשת) בע"מ

בקשה להעברת הדיון בת.א. 10851/04 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בתל-אביב, ולאיחודו שם עם הדיון בת.א. 17141/04, לפי סמכותי מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

1.המשיבה היא חברה לייצור, ייבוא ושיווק של מוצרי לבוש, המצויה כעת בהסדר נושים. החל משנת 1998 היה המבקש בעל זיכיון בלעדי מטעמה של המשיבה לשיווק מוצריה באזור רמת-גן, גבעתיים ובני-ברק. בשנת 2003 הגיעו המבקש והנאמן, שמונה לבצע את הסדר הנושים של המשיבה, להסכם בדבר המשך היחסים בין הצדדים ("ההסכם"). לטענת המבקש, המשיבה הפרה את ההסכם לאחר תקופה קצרה של קיום. לטענת המשיבה, המבקש סרב לחתום על ההסכם וחזר בו מן ההסכמות שהושגו. לאחר קבלת רשות מבית המשפט של פירוק, הגיש המבקש (ביום 25.1.2004) תביעת פיצויים נגד המשיבה לבית משפט השלום בתל-אביב (ת.א. 17141/04). בתגובה, הגישה המשיבה בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעמים שונים, בהם חוסר סמכות מקומית. לחלופין ביקשה המשיבה כי התביעה תועבר לבית משפט השלום בירושלים, שהוא לשיטתה בעל הסמכות המקומית לדון בה. בקשתה של המשיבה בעניינים אלה נדחתה. נקבע (על-ידי השופטת נ' גרוסמן), כי מקום עסקה של המשיבה הוא אמנם בירושלים, אך לא הוכח שאין קיימות זיקות חלופיות באזור תל-אביב (מקום קיום ההתחייבות, לטענת המבקש).

2.במסגרת קדם המשפט בבית משפט השלום בתל-אביב ציין בא-כוח המשיבה, כי בכוונתה להגיש תביעה משלה נגד המשיב. בהחלטתו (מיום 14.9.2004) ציין בית המשפט, כי המליץ למשיבה להגיש אף את תביעתה שלה באותו בית משפט, כדי שניתן יהיה לאחד את הדיונים ולדון במחלוקות במשותף. למרות זאת, הגישה המשיבה (ביום 22.9.2004) את תביעת הפיצויים שלה נגד המשיב לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 10851/04). נוכח זאת הגיש המבקש, הוא הנתבע בהליך בירושלים, בקשה זו להעברת הדיון בתביעה מירושלים לתל-אביב ולאיחודו עם הדיון בתביעתו שלו. המבקש טוען, כי המסכת העובדתית העומדת ביסוד שתי התביעות זהה, הצדדים לשני ההליכים זהים, וכך גם הראיות והעדים שיידרשו כדי להוכיח את טענותיהם. המבקש מייחס למשיבה חוסר תום לב בהגשת התביעה בירושלים דווקא, למרות המלצת בית משפט השלום בתל-אביב. הוא טוען, שהסמכות המקומית לדון בתביעות היא אמנם לבית משפט השלום בתל-אביב, שבאזורו התקיים הזיכיון ואמור היה להתבצע ההסכם. כן מצוין, שבעוד ההליך בתל-אביב כבר החל (קוים קדם-משפט), הרי שבהליך בירושלים טרם הוגש אף כתב הגנה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה, ולמיצער מבקשת כי הדיון יאוחד בבית משפט השלום בירושלים. לטענתה, ראוי לברר את הפרשה בירושלים, באשר שם ממוקם עסקהּ, שם נערך ההסכם, ושם אמורים היו להתבצע חיובי התשלום של המבקש. היא מציינת כי ההליך בתל-אביב מצוי רק בשלב קדם-המשפט, כאשר התביעה עצמה תישמע ממילא בידי שופט אחר. מכאן שאין חשש לעיכוב בהליך אם הוא יימשך בירושלים.

4.דין בקשה זו להתקבל. דומה שאין מחלוקת של ממש, כי ראוי לשתי התובענות להתברר יחדיו, שכן הן עוסקות ב"נושא אחד". שתיהן מעמתות את אותם הצדדים סביב מסכת עובדתית וראייתית זהה לצורך הענקת סעדים כספיים מקבילים. השאלה היחידה היא, איפוא, איזה הוא בית המשפט בו נכון לאחד את הדיון בתובענות. התשובה לכך היא בית משפט השלום בתל-אביב. בבית משפט זה התנהל כבר דיון מקדמי בתובענה ונתקיימו הליכי הגילוי הראשוניים, בעוד ההליך בירושלים מצוי אך בראשיתו (בש"א 8990/99 פרוטוקול שרותי משרד נ' טולצ'ינסקי שטרן ושות' (לא פורסם)). נוסף על כך, טענה בדבר חוסר סמכות מקומית נדונה כבר בבית משפט השלום בתל-אביב, ונדחתה. במצב עניינים זה, בקשתה (החלופית) של המשיבה לאחד את הדיון בבית משפט השלום בירושלים דווקא נדמית בעיקר כניסיון מאוחר לערער על החלטת בית משפט השלום בעניין סמכותו המקומית, שלא בדרך הקבועה הדין. אכן, נוכח החלטותיו של בית משפט השלום בתל-אביב, טוב היתה עושה המשיבה לו הגישה מלכתחילה את תביעתה לאותו בית משפט. המרחק בין תל-אביב לירושלים אינו משמעותי. מאזן הנוחות אינו נוטה במידה של ממש לצד זה או אחר. אף זיקות המקרה לא הובררו כל צרכן. אולם, משהחל הדיון בבית משפט השלום בתל-אביב, ומשנקבע כי הוא מוסמך לדון בפרשה, ראוי לאחד את הדיון שם.

5.הבקשה מתקבלת, איפוא. הדיון בת.א. 10851/04 יועבר מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בתל-אביב, ויאוחד שם עם הדיון בת.א. 17141/04.