בש"א 9237/10 עו"ד יחיא עבדאללה נ. עו"ד סלמאן חיר

1.

לפניי שתי בקשות: האחת, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני מיום 15.11.2010. באותה החלטה, דחה כב' הרשם בקשה חוזרת של המבקש לעיון חוזר בעניין חיובו בהפקדת עירבון בסך 5,000 ₪. עוד נקבע כי משלא הופקד העירבון עד אותה עת, בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נדחית. הבקשה השנייה היא לפטור מאגרה ומערבון בגין הגשת הערעור נשוא הבקשה להארכת מועד.

2.

אשר לבקשה להארכת מועד - לטענת המבקש, הנתמכת בתצהיר, החלטת כב' הרשם שני הומצאה לידיו ביום 23.11.2010. המועד האחרון לפי דין להגשת הערעור היה ביום 13.12.2010. ההליך שבכותרת הוגש ביום 15.12.2010, קרי- באיחור של יומיים. לפי הטענה, המבקש המציג עצמו כעורך-דין, טעה לחשוב כי ימי חג החנוכה הינם ימי פגרה שאינה באה במניין הימים. המשיב מתנגד לבקשה ומבקש אורכה להגשת תגובתו על-מנת לפנות תחילה לפרקליטות המדינה ולבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ביחס לטענות המבקש. ייאמר מיד כי אינני רואה לעכב את בירור ההליך שבכותרת כמבוקש על-ידי המשיב. לגופם של דברים, דין מוש רש הוא כי ימי חג החנוכה אינם בגדר ימי פגרה, ולפיכך ספק רב אם טעותו הנטענת של המערער היא בגדר טעות סבירה. זאת ועוד; סיכויי הערעור אותו מעוניין המבקש להגיש, אינם נחזים להיות גבוהים. אף-על-פי-כן, ראיתי להיענות לבקשה להארכת מועד בהתחשב בכך שהגישה כלפי טענת טעות שבדין כטעם להארכת מועד להגשת הליך רוככה במידת-מה עם השנים (ראו: רע"א 9073/01

פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

(לא פורסם, 29.1.02); ובהתחשב בכך שהמדובר באיחור קצר ביותר, ולא נטען על-ידי המשיב כי הוא הסתמך על האיחור באופן ממשי או כי נגרם לו נזק בגינו. נראה לי כי האיזון המידתי והראוי בנסיבות העניין הוא להאריך את המועד להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, אולם לחייב את המבקש בהוצאות שנגרמו למשיב בגין האיחור והצורך בהגשת תגובה בהליך שלפניי.

3.

אשר לבקשה לפטור מאגרה בגין הגשת הערעור – המבקש הופטר בעבר מתשלום אגרה. הדבר מהווה ראיה לכאורה להעדר יכולתו הכלכלית. ראיה זו לא נסתרה בטיעוני המשיב. יוער כי בנסיבות העניין עשויה להתעורר שאלה האם המבקש זכאי לפטור סטטוטורי מתשלום אגרה כאמור בתקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. השאלה מתעוררת שכן מחד גיסא, החלטת כב' הרשם שני נשוא הערעור עוסקת בבקשה לפטור מהפקדת עירבון. מאידך גיסא, ההחלטה מורה על דחייתה של בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש באין הפקדת עירבון, באופן שהערעור מופנה כנגד דחיית ההליך. נוכח המסקנה אליה הגעתי ולפיה המבקש פטוּר מתשלום אגרה גם לפי תקנה 14 לתקנות הנ"ל, אין צורך להכריע בשאלה הפרשנית האמורה.

4.

אשר לבקשה לפטור מהפקדת עירבון בגין הגשת הערעור – הרי המבקש פטור מחובה זו בהתאם לדין (ראו: תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

5.

סיכומם של דברים; המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם שני מוארך עד למועד ההגשה בפועל. המבקש פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגין הערעור האמור. המבקש ישא בהוצאות המשיב בהליך זה בסך 500 ₪.