בש"א 9248/04 פז חברת נפט בע"מ נ. ג'קי בן עמי ואח'

1.בפני בקשה מוסכמת בחלקה להארכת מועד. טענת המבקשים (התובעים והנתבעת מס' 1 בבית המשפט קמא) הינה כי ראוי הוא להמתין בהגשת הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה למתן פסיקתא שהוגשה ביום 4.10.2004 לבית המשפט המחוזי. מועד הדיון בפסיקתא יהיה – בשים לב למועדי הגשת התגובות של הצדדים – לא לפני יום 7.11.2004. הטענה העיקרית בבקשה שבפני היא כי מטעמי יעילות ונוחיות דיונית ראוי הוא להביא לכך שערעור שיוגש יהא מוסב על כל ההכרעות כולן. נימוק נוסף הנו שינויים במשרד עו"ד של נתבעת מס' 1, שעיקרו גריעה של עורכי הדין שטיפלו בתיק זה. על כן נתבקשה אורכה עד ליום 30.11.2004. נתבעת מס' 2 בבית המשפט המחוזי והצדדים השלישיים מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין בבקשה למתן פסיקתא בכדי להוות עילה להארכת המועד. הליך הפסיקתא הוא הליך טכני ויש למנוע מצב בו בעל דין מגיש בקשה טכנית מעין זו ובכך מביא להארכת המועד שלא לצורך.

2.לאחר עיון בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הקווים המנחים בשאלה אימתי יש להאריך את המועד להגשת הליך שעה שקיים הליך תלוי ועומד בערכאה אחרת, נקבעו על ידי בהחלטתי בבש"א 9159/94 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם). כעולה מן ההכרעה דהתם, אין בעצם קיומו של הליך תלוי ועומד בכדי להאריך המועד אלא שיש לבחון את כלל הנסיבות תוך שימת לב לאיזון בין האינטרסים השונים של הצדדים והנטל המוטל בעניין זה על מבקש האורכה. בבחינה מעין זו אין מניעה לדעתי להיעתר לבקשה שבפני. אין חולק כי הפסיקתא המבוקשת היא רלבנטית וקשורה בטבורה לפסק הדין עצמו שעליו יתכן ויוגש הערעור. כך, לא רק מעיון בפסיקתא המבוקשת עצמה אלא בעצם מהותה הדיונית של פסיקתא, המבוססת על פסק הדין עצמו. אין בפני את תגובות הנתבעת מס' 2 והצדדים השלישיים לבקשה למתן פסיקתא (שכן אלו טרם הוגשו לבית המשפט המחוזי) אולם מתגובתם לבקשה שבפני לא עולה כי בקשת הפסיקתא הינה משוללת יסוד ושאכן כל מטרתה היא לעכב את ביצוע פסק הדין שלא לצורך. לבסוף, דיון בבקשת פסיקתא הוא לרוב פשוט יחסית, בהיותו מבוסס על פסק הדין שניתן, ואין סיבה להניח – בהיעדר טענה אחרת שאינה בפני – כי משמעות ההמתנה להכרעה בפסיקתא תהא עיכוב בלתי מוצדק של הגשת הערעור. לא בכדי, כך נראה, ביקשו המבקשים אורכה מסוימת, והיא עד ליום 30.11.2004. על נסיבות אלו יש להוסיף את העובדה כי הבקשה דנן הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור וכי מועד זה הנו פרי של הסכמות קודמות של כל הצדדים למתן אורכה. מכאן, שלא מצאתי גם מהו הנזק שיגרם לנתבעת מס' 2 והצדדים השלישיים בשל היעתרות לה. על כן, דינה להתקבל והמועד להגשת ערעור – מטעם הצדדים כולם – מוארך בזה עד ליום 30.11.2004. אין צו להוצאות.