בש"א 9320/12 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 15.11.2012, שבה נקבע כי המבקש פטור מתשלום אגרה וכי עליו לשלם עירבון בסכום מופחת. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה בהחלטה נוספת של כבוד הרשמת, מיום 4.12.2012, שבה הובהר כי ההליך של בקשה לעיון חוזר נועד למקרים של שינוי נסיבות מהותי, וכי "כזה לא נטען, וממילא לא הוכח, במקרה דנן".

דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

אמנם, לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להגשת הערעור, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". מעיון בבקשה עולה כי הסיבה היחידה שבגינה לא הוגש ערעור על החלטת כבוד הרשמת במועד הקבוע לכך בדין היא שהמבקש המתין עד למתן החלטה בבקשה לעיון חוזר, ולטענתו "לא יכול היה" להגיש את הערעור בטרם שקיבל לידיו את ההחלטה מיום 4.12.2012. אין בידי לקבל טענה זו. כלל הוא שהגשת בקשה לעיון חוזר אין בה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה המקורית, ובהיעדר נסיבות מיוחדות גם אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן ארכה בדיעבד. כפי שהבהיר לאחרונה כבוד השופט ס' ג'ובראן: "הליך של עיון חוזר אינו מאריך באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם, שאם לא כן ניתן היה להאריך עד אין קץ מועדים להגשת ערעורים מסוג זה" (בשג"ץ 3368/12 עטייה נ' כבוד השופטת רבינוביץ'-בראון (לא פורסם, 7.5.2012)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.