בש"א 933/11 טל לוי נ. אליהו חברה לביטוח בע''מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים זילברטל, בן-אור ובזק-רפפורט). בפסק-הדין האמור נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים, אשר דחה מחמת התיישנות תביעה נזיקית של המבקש כנגד המשיבות. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן ביום 21.12.2010 בהעדר הצדדים. לפי הטענה, פסק הדין הומצא לבא-כוחו לשעבר של המבקש ביום 30.12.2010, ומכאן שהמועד האחרון לפי דין להגשת ההליך היה ביום 30.1.2011 . הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 2.2.2011 , קרי- באיחור של שלושה ימים. לטענת המבקש, הוא הגיש את הבקשה להארכת מועד לבית-המשפט המחוזי עוד ביום 27.1.2011, ואז גילה כי על הבקשה להיות מוגשת לבית-משפט זה. עוד טוען המבקש כי הוא נזקק לאורכה כדי לבחון את האפשרות להגשת בקשת רשות ערעור, בהתחשב בכך שהגיש בקשה ללשכה לסיוע משפטי לשם הסדרת ייצוגו, וטרם התקבלה החלטה בבקשתו. המשיבה מתנגדת לבקשת האורכה, כאשר הטעם העיקרי להתנגדותה נעוץ בטענה כי סיכויי ההליך נמוכים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ככלל, הסדרת ייצוג בלשכה לסיוע משפטי מקום בו בעל-דין מעוניין וזכאי לייצוג כאמור, עשויה בנסיבות מתאימות להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. עם זאת, אין המדובר באורכה אוטומטית, ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו (ראו: בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פס' 13 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל (לא פורסם, 27.5.2008); עוד ראו: בש"א 5591/04 יורם נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 29.6.2004)).

במקרה דנן, שוכנעתי כי המבקש הציג "טעם מיוחד" המצדיק את מתן האורכה המבוקשת: ראשית , מהתצהיר המשלים עולה כי ביום 19.1.2011 נפגש המבקש עם בא-כוחו לשעבר, אז למד אודות פסק הדין; ביום 23.1.2011 פנה המבקש טלפונית ללשכה לסיוע משפטי על מנת לקבוע מועד להיוועצות; ביום 25.1.2011 הודע למבקש מועד הפגישה שנקבעה, תוך שהוא נדרש להמציא מסמכים שונים שפורטו במכתב; וביום 7.2.2011 נערכה למבקש פגישת ייעוץ עם עורך-דין מהלשכה לסיוע משפטי, במסגרתה התבקש המבקש להודיע על ההחלטה שתתקבל בהליך שלפניי. בהתחשב בכל אלה, דומה כי המבקש פעל עד כה בשקידה ראויה בניסיון להסדיר את ייצוגו מטעם הסיוע המשפטי . שנית , ראוי להתחשב בכך שהמבקש הגיש בקשה להארכת מועד כבר ביום 27.1.2011 – קרי, בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך - אולם מחמת טעות, הוגשה הבקשה בתחילה לבית המשפט המחוזי במקום לבית המשפט העליון. בהתחשב באי ייצוגו של המבקש, ובהתחשב בכך שהמבקש הגיש את בקשת האורכה לבית-משפט זה ביום 2.2.2011, קרי- זמן קצר לאחר שגילה את דבר טעותו, אינני סבורה כי הטעות צריכה לעמוד לו לרועץ. התנהלותו הדיונית של המבקש מלמדת כי האיחור הקצר בן שלושת הימים בהגשת ההליך, לא נבע מהזנחה או מזלזול בסדרי הדין. לבסוף , יוער כי המשיבות לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי שינו מצבן לרעה בעקבות האיחור הקצר בהגשת ההליך. בהתחשב בכך, ככל שנוצרה אצל המשיבות צפייה כי לא יוטרדו בהליך ערעורי, הרי אין היא בעוצמה המצדיקה לשלול מהמבקש את זכות הפנייה לערכאות ואת האינטרס שלו לבחינת האפשרות לקבלת סיוע משפטי נאות. בהתחשב במשקלם המצטבר של מכלול השיקולים האמורים, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד. זאת, בלא שיש בהחלטתי כדי לקבוע מסמרות בדבר סיכוייו של ההליך לגופם של דברים.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקש רשאי להגיש בקשת רשות ערעור תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. ככל שבקשת רשות הערעור תוגש, יציין המבקש את דבר האורכה בפתח הבקשה ויצרף החלטתי זו אליה. אין צו להוצאות בהליך שלפניי. המזכירות תוודא המצאת החלטתי לידי המבקש עצמו בשיחה טלפונית.