בש"א 94/19פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הכריז על ארבעה מילדי המבקשים כבני אימוץ. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ביום 21.12.2018 את ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לפניי בקשה שנייה של המבקשים להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים.

2.

בקשת הארכה הראשונה הוגשה ביום 4.1.2019 והמבקשים עתרו בה לארכה בת "חודש לפחות" להגשת ההליך הערעורי, לצורך הסדרת ייצוגם המשפטי בידי עורך דין. בתשובתו מיום 10.1.2019 התנגד המשיב למתן ארכה בת חודש ימים אך הסכים למתן ארכה קצרה יותר. בהחלטתי מיום 13.1.2019 קבעתי כי המועד לנקיטת ההליך הערעורי יוארך עד ליום 27.1.2019. ביום 27.1.2019 הגישו המבקשים בקשה שנייה להארכת המועד לנקיטת ההליך הערעורי – גם הפעם למשך חודש ימים – וזאת משטרם עלה בידם להסדיר את ייצוגם המשפטי. בתשובתו מיום 31.1.2019 התנגד המשיב לבקשה והדגיש כי הליך האימוץ דנן התברר בפני בית המשפט לענייני משפחה במשך כשנה וחצי, והליך הערעור התנהל בבית המשפט המחוזי במשך כארבעה חודשים. לטענת המשיב, הימשכות ההליכים מעבר למידה סבירה אינה מטיבה עם הקטינים ועם המעורבים האחרים בהליך.

3.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובשים לב למכלול נסיבות העניין, החלטתי להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי, אך לתקופה קצרה מזו שהתבקשה.

הכלל הוא שהארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי תינתן בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אף שיש מקום, ככלל, לנהוג גמישות בהחלתם של כללי סדר הדין בתיקי אימוץ לצורך מימוש זכות הגישה לערכאות, הרי שעצם העובדה כי ההליך העומד ביסוד בקשת הארכה הינו הליך אימוץ אינה מצדיקה את הארכת המועד באופן אוטומטי תוך ויתור מלא על הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" (ראו, בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 6 לפסק-דינו של השופט (כתואר אז) א' גרוניס (22.4.2009)). בהקשר זה יש ליתן את הדעת לכך שאל מול האינטרס במימוש זכות הגישה לערכאות, גמישות-יתר ביישום הכללים הדיוניים עשויה לגרום להתמשכות ההליכים מעבר לסביר, והדבר עשוי להוביל לפגיעה בקטין שבמוקד ההליך, הזכאי לוודאות ולסופיות ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו (ראו, בש"א 1824/16 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , והאסמכתאות שם (16.6.2016); ערעור על החלטה זו נדחה בבש"א 5425/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.8.2016)). יצוין כי המחוקק קבע סד זמנים קצר ביותר לניהול הליכי אימוץ (ראו, סעיף 13(ב)(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981) ובפסיקה הודגש כי הטעם לכך הוא הצורך בהגשמת עקרון טובת הילד (ראו, בע"מ 7719/14 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה יז (23.12.2014)).

4.

בהינתן האמור לעיל מקובלת עלי עמדת המשיב כי רצונם של המבקשים להסדיר את ייצוגם המשפטי אינו מקים בנקודת הזמן הנוכחית "טעם מיוחד" המצדיק ארכה כה ממושכת בת חודש ימים להגשת ההליך הערעורי. זאת, בעיקר בשים לב לחשיבות שבשמירה על טובת הקטינים ולחשיבות שבקיצור פרק הזמן שבו מצויים הקטינים באי-ודאות באשר להליך האימוץ. על כן, איני רואה מקום להאריך בחודש ימים את המועד לנקיטת ההליך הערעורי. עם זאת, בהתחשב בעובדה שפסק-הדין מושא הבקשה ניתן אך לאחרונה, ביום 19.12.2018, ובשים לב לכך שהבקשה הראשונה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי, החלטתי להיעתר לבקשה באופן חלקי וליתן למבקשים ארכה קצרה, עד ליום 18.2.2019, לצורך הגשת ההליך הערעורי. ויובהר כי ככל שתוגש בקשת ארכה נוספת – ויש לצפות שהדבר לא ייעשה – נקודת האיזון בין השיקולים השונים עשויה להשתנות באופן שלא יצדיק מתן ארכות נוספות.

5.

התוצאה היא אפוא שהמועד להגשת הליך ערעורי על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"צ 33522-08-18 מיום 19.12.2018 מוארך עד ליום 18.2.2019. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו כמו גם החלטתי מיום 13.1.2019 יצורפו כנספח. המזכירות תפעל להמציא החלטה זו לידי המבקשים ללא דיחוי, עוד היום, ותסביר להם את משמעותה ככל שהדבר אפשרי.