בש"א 9421/08 ליאורה גרני נ. עו"ד שמעון לפידות

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.

הבקשה נסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדן בשאלת תוקפה של משכנתא הרשומה לטובת המשיב על נכס שבבעלות המבקשים. המשכנתא נרשמה כדי להבטיח הלוואה שקיבלו המבקשים מידי המשיב. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשים להצהיר על ביטול הסכם ההלוואה או על ביטול הסכם המשכנתא. עם זאת, החיל בית המשפט על ההלוואה את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. כפועל יוצא מכך הוצהר כי המשיב יהיה רשאי לנקוט בהליכים נגד המבקשים רק בגין סכום ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על חוב פסוק כאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה. למבקשים ניתנה רשות לסלק את היתרה תוך ארבעה חודשים ממתן פסק הדין, במהלכם ימשיך לעמוד בתוקפו צו לעיכוב הליכי המימוש. נקבע כי אם לא יסלקו המבקשים את יתרת החוב, כפי שתחושב על ידי ראש ההוצאה לפועל, בתוך המועד האמור, יהיה המשיב רשאי להמשיך בהליכי המימוש.

2.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 13.8.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 9.11.2008. על פי הנטען בבקשה, פסק הדין נמסר למבקשים ביום 20.9.2008 או בסמוך למועד זה, על ידי בא כוחם בדואר רשום. בבקשה פרטו המבקשים את מצבם הכלכלי וטענו כי הם מתקיימים מקצבאות המוסד ל ביטוח לאומי וכי מתנהלים נגדם הליכי הוצאה לפועל אותם יזם המשיב. על פי הנטען בבקשה, המבקשים, שהינם חסרי השכלה, סברו כי יוכלו להגיש ערעור תוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין לידיהם. בדיעבד נוכחו לדעת כי ספירת המועדים מתחילה ממועד קבלת פסק הדין אצל בא-כוחם. בנוסף נטען כי רק ביום 5.11.2008 הצליחו המבקשים לגייס 3,000 ₪ כדי לשלם את אגרת הערעור. בדיעבד נודע להם כי יכלו להגיש בקשה לפטור מאגרה. המבקשים מציינים כי עורך הדין שייצג אותם בבית המשפט המחוזי הסכים להכין עבורם את הערעור ללא תשלום שכר טרחה ומדגישים כי האיחור בהגשת הערעור הוא בן ימים ספורים.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, נוצרה אצלו ציפייה לגיטימית לסיום הליך ולקבל כספים חמש שנים לאחר שהחלו הליכי הוצאה לפועל. הוא מדגיש כי המבקשים לא יידעו אותו על כוונתם להגיש ערעור. המבקש טוען כי משראה שלא הוגש ערעור נקט מהלכים למכירת נכס שבבעלותו, על מנת לרכוש נכס אחר בהסתמך על הכספים שנפסקו לזכותו בבית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, ביום 14.11.2008 נמצא קונה לנכס שבבעלותו וביום 17.11.2008 נחתם חוזה למכירת הנכס. לדברי המשיב, בשלב זה לא היה מודע לכך שהמבקשים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ורק ביום זה ממש קיבל את החלטת בית המשפט לפיה הוא נדרש להגיב לבקשה.

4.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק לארבעים וחמישה ימים. בשים לב לפגרת הקיץ ולפגרת חג הסוכות, המועד להגשת הערעור הסתיים ביום 23.10.2008.

הבקשה שלפניי הוגשה כשבועיים לאחר שתם המועד להגשת ההליך, והיענות לה מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" למתן ארכה (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד.

5.

דומה כי את הטעם המרכזי לאיחור מבססים המבקשים על טעות מצידם בנוגע לתחילת מרוץ הימים להגשת ערעור. לעניין הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שבנסיבות מסוימות, טעות שבדין עשויה להקים טעם מיוחד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, כגון טעות הנובעת ממצב משפטי מעורפל או טעות בשל שינוי במצב המשפטי (ראו, בש"א 805/08 טחנת קמח מפרץ בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2008)). במקרה דנן, טעותם של המבקשים אינה טעות סבירה שעשויה להקים "טעם מיוחד". הדין בעניין תחילת מניין הימים מיום המצאת פסק הדין לעורך הדין המורשה לקבל כתבי בי דין היא בגדר דין מושרש מזה שנים ארוכות. יש להוסיף כי טענות המבקשים בעניין הטעות נטענו בעלמא, ללא פירוט מינימלי. הם לא ציינו מהו המקור לסברתם המוטעית באשר למועד הגשת ההליך ולא הבהירו מתי נודע להם דבר הטעות, הבהרות שהיו נחוצות במיוחד על רקע העובדה שהמבקשים היו מיוצגים בבית המשפט המחוזי ועורך הדין שייצגם כאמור הוא שהגיש בשמם את הבקשה שלפניי והכין עבורם את הערעור. יש לזכור כי אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על מבקש הארכה להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך (ראו, ע"א 796/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה(1) 376, 377; בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). המבקשים לא עמדו בנטל האמור, משלא הבהירו די הצורך את פשר הטעות.

6.

גם הטענות הנוספות שהעלו המבקשים אינן מבססות "טעם מיוחד" להארכת מועד. אשר למצבם הכלכלי, המבקשים לא הבהירו כיצד נבצר מהם, בשל מצבם הכלכלי הנטען, להגיש את ההליך במיוחד. חסר זה בולט במיוחד נוכח דבריהם כי עורך הדין הכין עבורם את הערעור ללא תשלום שכר טרחה. גם סוגיית האגרה אינה יכולה להסביר את העיכוב בהגשת ההליך. מהתיעוד שצירף המשיב לתגובתו עולה כי המבקשים הגישו בעבר בקשה לפטור מאגרה. משכך סברתם המוטעית כי הגשת הערעור מחייבת תשלום אגרה באופן מיידי מעוררת תמיהה. על כל האמור יש להוסיף כי, על פני הדברים, סיכוייו של הערעור אינם נראים טובים באופן המטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה. הערעור מופנה, בעיקרו של דבר, נגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי, ובאלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב, אלא במקרים חריגים אשר לא נראה כי מקרה זה נמנה עליהם.

הבקשה נדחית. כל צד ישא בהוצאותיו.