בש"א 9446/11 חברת שרבט מלכיאל נ. לידר ניהול ופיתוח

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת יהודית שבח) מיום 15.11.2011, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק בורר והתקבלה הבקשה הנגדית מטעם המשיבה לאישורו.

2.

בבקשה להארכת מועד, בתצהיר המשלים וכן בתגובות נוספות שהוגשו בתיק, טען בא-כוח המבקשים כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הומצא לידי המבקשים על-ידי מזכירות בית-המשפט המחוזי ביום 2.12.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום 20.12.2011. בהתחשב בכך, טענו המבקשים כי ההליך שלפניי הוגש בתוך תקופת 30 הימים להגשת בקשת רשות ערעור. עוד טוענים המבקשים כי בא-כוחם נטל על עצמו את ייצוגם ימים ספורים לפני הגשת ההליך שבכותרת, ובנסיבות אלה נדרש לו זמן נוסף על-מנת ללמוד את התיק לשם הגשתה של בקשת רשות הערעור.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, היא המציאה בעצמה את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לידי המבקשים באמצעות פקסימיליה ביום בו ניתן פסק-הדין (15.11.2011), ושבה והמציאה את פסק-הדין לידי המבקשים יומיים מאוחר יותר (17.11.2011) באמצעות דואר רשום. לפי טענה זו, ההליך שבכותרת הוגש לאחר חלוף תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור. לטענת המשיבה, בנסיבות העניין לא הוכיחו המבקשים "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת ההליך, ולפיכך יש לדחות את בקשתם להארכת מועד.

4.

בפתח הדברים, ובהתייחס למחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומו של איחור בהגשת ההליך, יצוין כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 15.11.2011 בהעדר הצדדים. אף אם אקבל את טענת המבקשים לפיה מזכירות בית-המשפט המחוזי המציאה את פסק-הדין לידיהם באמצעות דואר רשום ביום 2.12.2011, הרי ממכלול תגובותיה של המשיבה עולה כי היא המציאה את פסק-הדין לידי המבקשים במועד מוקדם יותר. בהקשר זה, אבהיר כי אינני רואה לבסס ממצא על טענת המשיבה לפיה המציאה את פסק-הדין לידי המבקשים באמצעות הפקסימיליה ביום מתן פסק-הדין (15.11.2011). זאת, מאחר שהמשיבה לא צירפה תרשומת על הודעה טלפונית בדבר משלוח הפקס לידי המבקשים, כנדרש לפי תקנה 497א(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). עניין זה כבר הובהר בהחלטתי מיום 5.1.2012 בהליך שבכותרת. יחד עם זאת, לתגובתה האחרונה מיום 23.2.2012 צירפה המשיבה אישור מדואר ישראל, ממנו עולה כי דבר הדואר ששלחה למבקש 2 - מנהלה של המבקשת 1 - נמסר ליעדו ביום 17.11.2011, בצירוף חתימת מקבלת דבר הדואר שהיא לפי הנטען אשתו של המבקש 2 (ראו בעניין זה: תקנה 481 לתקנות). בתצהיר מטעם המשיבה מיום 18.1.2012 נטען כי פסק-הדין הנדון היה דבר הדואר הרשום היחיד שהמשיבה שלחה למבקשים בתקופה הרלוונטית. בא-כוח המבקשים נמנע מלהציג אסמכתא סותרת בעניין זה בתשובתו המשלימה.

בהתחשב בכל אלה, אני רואה לקבוע כי מועד ההמצאה הראשון של פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לידי המבקשים היה ביום 17.11.2011 . בהתאם לכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ביום 18.12.2011 . ההליך שבכותרת הוגש ביום 20.12.2011 , קרי- באיחור של יומיים.

5.

כאמור, המבקשים טענו מלכתחילה כי ההליך שבכותרת הוגש בתוך התקופה שנקבע לכך בדין. משנקבע כי ההליך הוגש באיחור, על המבקשים הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור זה. למקרא נימוקיה של הבקשה להארכת מועד והתגובות שהוגשו על-ידי המבקשים, עולה כי הטעם העיקרי שהוצג מטעמם לאיחור בהגשת ההליך, נעוץ בכך שהחליפו את ייצוגם. לפי הנטען, בא-כוחם הנוכחי של המבקשים נטל את הייצוג לידיו ביום 8.12.2011 והוא נזקק לזמן על-מנת ללמוד את פרטי התיק. טעם זה, כשהוא לבדו ובהעדר נסיבות מיוחדות, אין די בו כדי להקים "טעם מיוחד" לאורכה המבוקשת, באשר אין מדובר בנסיבות חיצוניות שהמבקשים היו נעדרי שליטה לגביהן, ואשר יש בהן כדי להצדיק פגיעה בזכויות דיוניות של הצד שכנגד. טעם נוסף שהעלו המבקשים לאיחור בהגשת ההליך, היה כי הם המתינו לתגובת המשיבה על-מנת להגיש את בקשת האורכה בצירוף תגובתה. על-פני הדברים, מהחומר שצורף לעיוני עולה לכאורה כי באת-כוח המשיבה הגיבה לבקשת האורכה מיד לאחר שנמסרה לידיה ביום 15.12.2011, ושלחה את תגובתה לבא-כוח המבקשים באמצעות הפקסימיליה בו-ביום.

6.

יחד עם זאת, במקרה דנן ניתן להצביע על מספר שיקולים אשר במשקלם המצטבר מצדיקים היעתרוּת לבקשת האורכה: ראשית , המדובר באיחור קל של יומיים. אף שאין בכך, כמובן, כדי לפטור את המבקשים מהחובה לבסס הצדקה לאיחור הנדון, יש במשכו הקצר של האיחור כדי להוביל לבחינת הבקשה ביתר חיוב (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (טרם פורסם, 23.8.2006)). שנית , מהחומר שהובא לעיוני עולה כי המבקשים ניסו לראשונה להגיש את ההליך שבכותרת למזכירות בית-משפט זה ביום 13.12.2011, קרי- בטרם חלף המועד הקבוע בדין להגשתה של בקשת רשות ערעור. אותה עת, לא נתקבל ההליך לרישום עקב העדר צירוף תגובת המשיבה. לפיכך, פנה בא-כוח המבקשים לבאת-כוח המשיבה וביקש את הסכמתה להארכת מועד, תוך הודעה על כך שבכוונת מרשיו להשיג על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. תגובת באת-כוח המשיבה לבא-כוח המבקשים נושאת את התאריך 15.12.2011 ומכאן שהפנייה אליה נעשתה בתוך המועד להגשת ההליך הערעורי. בהתחשב בכך, נראה כי האיחור בהגשת ההליך לא נבע מזלזול בסדרי הדין. אף אין לומר כי צפייתה של המשיבה לסופיות הדיון נפגעה בעוצמה גבוהה, שהרי היא ידעה בתוך המועד הקבוע לכך בדין על רצונם של המבקשים להגיש הליך ערעורי לבית-משפט זה. מכל מקום, לא שוכנעתי כי המשיבה הסתמכה באופן ממשי על האיחור בקצר בהגשת ההליך, או כי נגרם לה נזק מהותי בגין כך.

7.

בהתחשב במשקלם המצטבר של השיקולים האמורים, באתי למסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות העניין הוא להיעתר לבקשה להארכת מועד (ויובהר כי אין בכך כדי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ההליך העיקרי). יחד עם זאת, אני רואה ליתן אורכה קצרה בלבד להגשתה של בקשת רשות הערעור, בשים לב לזמן שכבר חלף מאז הגשת ההליך שבכותרת. זאת ועוד; אני רואה לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה בשיעור הולם - הן בגין האיחור בהגשת ההליך, והן בגין הצורך בהגשת מספר תגובות בנוגע למחלוקת העובדתית שהתעוררה בסוגית האיחור, דבר שהוביל להתמשכות בירורהּ של בקשת האורכה לפניי.

8.

סוף דבר; הבקשה להארכת מועד מתקבלת. המבקשים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור מטעמם בתוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו. תנאי לקבלתה של בקשת רשות הערעור לרישום יהיה הצגת אישור למזכירות בית-משפט זה על תשלום הוצאות המשיבה בהליך זה בסך 4,000 ש"ח. המבקשים יציינו את דבר האורכה בפתח בקשת רשות הערעור, ויצרפו החלטה זו אליה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.