בש"א 9721/03 כלל חברה לבטוח בע"מ נ. יצחק פריידזון

לפניי בקשה להעברת מקום דיון בת.א. 8818/02 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בבאר-שבע.

המשיב הגיש כנגד המבקשת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים ביום 22.8.2002. בבית משפט השלום בירושלים החל הטיפול בהליכים מקדמיים של המשפט, כגון גילוי מסמכים, שאלונים ומינוי מומחה רפואי.

כעת פונה המבקשת בבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בבאר-שבע, בטענה כי התאונה קשורה על פי כל נסיבותיה לבאר-שבע ואין כל זיקה הקושרת את התביעה לירושלים. כך, התאונה ארעה בבאר-שבע, המשיב מתגורר בבאר שבע והטיפול הרפואי בעקבות התאונה ניתן לו בבאר שבע. לטענת המבקשת, התביעה הוגשה בירושלים אך בשל מקום מושבם של פרקליטי המשיב.

המשיב מתנגד לבקשה להעברת מקום דיון ובפיו שורה של טעמים. ראשית, לבקשה להעברת דיון לא צורף תצהיר, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 6א. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. שנית, העברת הדיון לבאר-שבע בשלב זה תביא לדחייה נוספת בבירור התביעה ותגרום לעינוי דין. לשיטתו, אין כל קושי מעשי בקיום ההליך בירושלים. שלישית, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר. למעשה, היא נועדה לעקוף את מחדלה של המבקשת, אשר לא הגישה בקשה בעניין חוסר סמכות מקומית במועד שהוקצב לה בהחלטת בית המשפט השלום. על טענות אלה לא הגיבה המבקשת, הגם שנתבקשה לעשות כן (בהחלטה מיום 17.11.2003).

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי. הבקשה הוגשה למעלה משנה לאחר הגשת התביעה, ולא תוך זמן קצר וסביר כנדרש (ראו: בש"א 3612/99 מרכז רפואי שערי צדק נ' עזבון המנוח חיים חדד ז"ל (לא פורסם); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) עמ' 88). ביני לביני, הסכים המשיב לדחיות חוזרות ונישנות בהגשת כתב ההגנה וכן החלו הליכים מקדמיים בבית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא ר' כרמל). בנסיבות אלה, כאשר ההליכים נפתחו בבית משפט מוסמך, אשר נערך לדון בעניין במהירות וביעילות, אין מקום להעביר את הדיון לבית משפט אחר.

הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.