פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשג"ץ
1779/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
יהושע
מאירי
נגד
המשיבים
:
1.
בית הדין הרבני הגדול
2.
רונית מאירי
ערעור על החלטת הר
שם, כב' השופט בעז אוקון,
מיום
18.2.2001 בבשג"ץ 9513/00
בשם
המערער: בעצמו
בשם
המשיבה מס' 2: עו"ד ב' אדלשטיין
החלטה
לפני ערעור על החלטת הרשם, כבוד השופט ב' אוקון, מיום 18.2.01 בה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגיש עתירה לדיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.
1.ביום 27.12.2000 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט). ביום 8.1.01 החליט הרשם, כבוד השופט ב' אוקון, כי על העותר להגיש תצהיר ערוך כדין המפרט, בין השאר, את טענותיו לגבי פסק הדין מושא העתירה, הנסיבות המקימות את הבסיס למתן אורכה להגיש את העתירה באיחור וכיו"ב. היות והמערער לא פעל על פי האמור בהחלטת הרשם החליט הרשם (ביום 18.2.01) לדחות את בקשת המערער להארכת מועד.
2.ביום 4.3.01 הגיש המערער את ערעורו על החלטת הרשם. דין הערעור להידחות. על פי החלטתו של הרשם מיום 8.1.01 היה על המערער להגיש תצהיר בתוך שבעה ימים. ואולם, התצהיר שהגיש המערער לא היה תצהיר הערוך כדין, זאת למרות הפירוט של החלטת הרשם. כמו כן יכול היה המערער ללמוד על הפגמים בתצהירו מתגובת המשיבים שהוגשה לרשם בעניינו. בנסיבות אלה אינני מוצא כי יש הצדקה להתערב בהחלטת הרשם.
3.למעלה מהצריך, ועל מנת להפיס את דעת המערער, אוסיף כי אף לו הייתה ניתנת למערער האפשרות להגיש את עתירתו לקיום דיון נוסף, דינה היה להידחות. עיון בפסק דינו של בית משפט זה בעניינו של המערער (בג"ץ 8259/00) אינו מגלה עילה לקיומו של דיון נוסף כמשמעו בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט. זאת משום שלא נפסקה בבית המשפט העליון הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמדובר בהלכה חשובה קשה או חדשה. טענותיו של המערער אינן מופנות כנגד ההלכה שיצאה מתחת ידיו של בית המשפט העליון, אלא כלפי כך שההלכה הקיימת לא יושמה, לטענתו, כיאות בנסיבות המקרה. טענות אלה הן טענות ערעוריות גרידא ואינן יכולות לשמש בסיס לעתירה לדיון נוסף (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).
4. הערעור נדחה.
ניתנה
היום, כ"ו באב התשס"א (15.8.2001).
ה
נ ש י א