בשג"ץ 1985/09 חנן שמלי נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשה (מיום 3.3.09) להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (מפי כב' השופט ד' צרפתי) מיום 21.12.08, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בהחלטה זו, נדחתה עתירת העותר לשלבו בסבב החופשות של בית הסוהר, בו מרצה הוא עונש מאסר של 27 חודשים. המבקש טוען כי נודע לו על החלטת בית המשפט קמא רק ביום 2.2.09. העובדה כי אינו מיוצג בנוסף להיות אסיר, מנעה את הגשת בקשת רשות הערעור במועדה. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה הוגשה באיחור ניכר מבלי שהוצג כל טעם לכך, וזאת למרות שהמבקש יוצג בבית המשפט קמא על ידי עורך-דין. בנוסף, טוענים המשיבים כי סיכויי ההליך נמוכים. בקשת רשות הערעור אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא, שכן עניינה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, ואין היא מעלה שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה את התערבות בית משפט זה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד, להידחות. גם אם אכן נודע למבקש על קיומה של ההחלטה בבית המשפט קמא רק ביום 2.2.09 הרי שלמבקש עמדו 15 ימים להגיש בקשת רשות ערעור וגם במועד זה לא עמד המבקש. זאת, שכן הבקשה להארכת המועד הוגשה רק כחודש לאחר שהומצאה לכאורה החלטת בית המשפט קמא לידי המבקש. כמו כן, יש ליתן את הדעת לכך כי למרות שההחלטה בבית המשפט קמא לא ניתנה במעמד הצדדים, הרי שהמבקש היה מיוצג לפני הערכאה קמא. לבסוף, מקובלת עלי עמדת המשיבים לפיה סיכויי ההליך אינם נראים כטובים; אם נוכח הנמקתו המפורטת של בית המשפט קמא על יסוד החומר שבא לפניו, אם נוכח אמת המידה המצמצמת להתערבות בית משפט זה בהחלטות מסוג זה על דרך של מתן רשות לערער.

3.

התוצאה היא, אפוא, הן לאור חסר בטעם מספיק להארכת המועד והן נוכח האמור לעניין סיכוייו של ההליך, כי דין הבקשה להידחות.