פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
2092/09
(בג"ץ 1478/09)
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
אורי סרי
נ ג ד
המשיבים:
1. בית המשפט העליון
2. בנק הפועלים בע"מ
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער:
עו"ד דב אבן-אור
החלטה
זהו ערעור על החלטת כב' הרשם י' מרזל מיום 17.2.2009, לפיה נדחתה בקשת המערער לפטור אותו מתשלום אגרה בגין עתירה שהוגשה על-ידו.
1.
ביום 5.2.2009 דחה בית משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) בקשת רשות ערעור (ברע"א 199/09) שהגיש המערער על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' ישעיה) מיום 20.8.2008. בהחלטתו ציין בית משפט זה כי המערער הוא בעלים של דירה בכפר-סבא, עליה רובץ שעבוד לטובת בנק הפועלים וכי בהחלטתו מיום 20.8.2008 ביטל בית המשפט המחוזי בתל-אביב צו מניעה זמני שיצא בעבר לעיכוב פינויו של המערער מן הדירה על ידי הבנק. בית משפט זה דחה כאמור את בקשת רשות הערעור שהגיש המערער וזאת מטעמים שונים ובינהם חוסר ניקיון כפיים מצד המערער, העובדה שהמערער לא נתן טעם המצדיק את העיכוב שחל בהגשת הבקשה ועוד. המערער לא השלים עם החלטתו של בית משפט זה מיום 5.2.2009, וביום 16.2.2009 הגיש עתירה המופנית נגד בית המשפט העליון, נגד כב' השופט א' גרוניס ונגד בנק הפועלים (בג"ץ 1478/09), וכן הגיש בקשה דחופה למתן צו ביניים במסגרתו עתר לעכב את הליכי מימוש דירתו עד להכרעה בעתירה.
2.
עם הגשת העתירה והבקשה למתן צו ביניים הגיש המערער גם בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה בגין העתירה שהגיש. בהחלטתו מיום 17.2.2009 דחה כב' הרשם י' מרזל את בקשת המערער לפטור אותו מאגרה, בקובעו כי ההליך אינו מגלה עילה ומשכך לא ראה צורך להידרש למצבו הכלכלי של המערער. כב' הרשם הוסיף וקבע בהחלטתו כי השגה על החלטה שיפוטית כגון זו שניתנה בעניינו של העותר במסגרת בקשת רשות הערעור לעיל אינה מקימה עילה להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ככלל, ובפרט נוכח נימוקי ההחלטה לגופם.
המערער אינו משלים עם החלטת כב' הרשם לעיל ומכאן הערעור שבפניי.
3.
המערער טוען כי שגה כב' הרשם בקובעו כי לבית משפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק אין סמכות לדון במקרה בו בית משפט פוסק בניגוד לחוק ובפרט כאשר הפוסק יושב כדן יחיד. לגופו של עניין טוען המערער כי כב' השופט א' גרוניס לא נימק את החלטתו וכי יש בה משום עקיפה או התחמקות מן הצורך להתמודד עם טענות המערער; כי מקום בו ניתנת החלטה בלתי חוקית על-ידי בית המשפט אין לדרוש אגרה בגין דיון בבקשה לבטל את אותה החלטה, וכי בדרישת תשלום אגרה כאמור יש משום עיוות כללי הצדק הטבעי. המערער מוסיף וטוען כי נאלץ כבר לשלם אגרה בגין הגשת בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר בה, לטענתו, החל "מחול אי-החוקיות" וכי אין מקום לדרוש ממנו לשלם אגרה בשנית. לבסוף טוען המערער כי מצבו הכלכלי תואר בפירוט רב במסגרת בקשת רשות הערעור שנדונה בפני כב' השופט א' גרוניס, והוא עותר כי אבטל את החלטת כב' הרשם י' מרזל מיום 17.2.2009 ואפטור אותו מתשלום אגרה בגין הגשת העתירה בבג"ץ 1478/09.
4.
דין הערעור להידחות. לא מצאתי להתערב בהחלטתו המנומקת של הרשם ובמסקנתו כי אין מקום לפטור את המערער מאגרה. להתערבות בהחלטה כאמור יש מקום במקרים חריגים בלבד (ראו בש"א 8329/07 וסרמן נ' פורת
[פוקס] (טרם פורסם, 10.12.2007)), ובשים לב לתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, הקובעת שפטור מאגרה מותנה גם בכך שיראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. במקרה דנן לא השתכנעתי כי ההליך מגלה עילה ואני סבורה לפיכך כי צדק הרשם בקובעו שאין מקום לפטור את המערער מאגרה.
אשר על כן הערעור נדחה.
ניתנה היום, ט"ו אדר, תשס"ט (11.03.2009).
ש ו פ ט ת