רע"א 199/09 אורי סרי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

המבקש הינו הבעלים של דירת מגורים בעיר כפר סבא (להלן - הדירה ). על הדירה רובץ שעבוד לטובתו של המשיב. בשנת 2004 החל המשיב בהליכי מימוש השעבוד. מאז ועד היום נקט המבקש הליכים רבים שמטרתם עיכוב של פינוי הדירה. פירוט ההליכים במלואו אינו דרוש לצורך הדיון בבקשה שלפניי. בתמצית יצוין, כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה לביטול הסכם ההלוואה בינו לבין המשיב, במסגרתה עתר למתן סעד זמני לעיכוב הפינוי. בית המשפט נעתר לבקשה למתן סעד זמני. בחלוף זמן מה, ביקש המשיב כי הסעד הזמני יבוטל. ביום 20.8.08 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט נ' ישעיה) את בקשת המשיב וביטל את צו המניעה הזמני (להלן - ההחלטה ). המבקש הגיש מספר בקשות לביטול ההחלטה אשר נדחו. בנוסף, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לפיו ההחלטה אינה תקפה. במסגרת המרצת הפתיחה הגיש המבקש בקשות שונות, ביניהן בקשות לפסילת השופט שטיפל בהמרצת הפתיחה. על רקע זה אף הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 147/09) שנדחתה בהחלטה מיום 5.1.09.

בבקשה הנוכחית עותר המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.8.08 וכן כי יוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה. בנוסף, התבקש סעד זמני לעיכוב פינוי הדירה שנקבע ליום 7.1.09. יצוין, כי ביום 7.1.09 הוריתי על מתן סעד ארעי לפיו יעוכב פינוי הדירה עד להחלטה אחרת.

2.

דין הבקשה להידחות. כאמור לעיל, במוקד הבקשה שלפניי עומדת החלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.8.08. המבקש לא הציג בבקשתו כל טעם מיוחד המצדיק את העיכוב הרב שחל בהגשת בקשת רשות הערעור. העובדה כי המבקש נקט בהליכים שונים כדי להביא לביטול ההחלטה אינה מצדיקה, כשלעצמה, את הארכת המועד. טענתו העיקרית של המבקש הינה כי ההחלטה בטלה מאחר שניתנה ללא שעמדה בפני בית המשפט תגובה מטעמו של המבקש לבקשת המשיב לביטול הסעד הזמני. עם זאת, המבקש עצמו אינו מכחיש כי בקשת המשיב לביטול הסעד הזמני הומצאה לו. טענתו היא כי לא הגיש תגובה לבקשה מאחר שהומצאה לו ללא טופס 25 שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בטענה זו אין כל ממש ואין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור על ההחלטה. טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בכך שהמבקש פעל בחוסר ניקיון כפיים. זאת, שכן לא גילה את כל העובדות הרלוונטיות במסגרת בקשתו. בתצהיר המבקש שצורף לבקשת רשות הערעור נטען כי פינוי הדירה במועד שנקבע יגרום לו נזק בלתי-הפיך מאחר שמדובר בדירתו היחידה. ואולם, מתשובת המשיב לבקשה עלה כי ביום בו היה אמור להתבצע הפינוי עמדה הדירה ריקה. רק בתגובת המבקש לתשובת המשיב ציין המבקש לראשונה כי כלל אינו מתגורר בדירה והיא מושכרת לאדם אחר. נתון זה הוא בעל חשיבות רבה לענייננו. הכלל במקרים בהם מימוש השעבוד אינו מביא לפינויו של אדם מדירת מגוריו הוא כי הנזק הנגרם כתוצאה מכך הוא נזק כספי הניתן לפיצוי (ראו, למשל, רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים (טרם פורסם, 14.5.2006); ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (טרם פורסם, 29.5.2006)). לפיכך, אין כל הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את פינוי הדירה.

3.

בקשת רשות הערעור והבקשה להארכת מועד נדחות אפוא. הסעד הארעי שניתן ביום 7.1.09 מבוטל. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.