בשג"ץ 2259/18 דוד מזרחי נ. שרת המשפטים

השופט נ' סולברג :

1.

לפנינו השגה על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל למרשם עתירה לבג"ץ שהגיש העותר.

2.

ביום 4.3.2018, בפסק-דין שניתן בבשג"ץ 1493/18, חייב השופט ד' מינץ את העותר בהוצאות בסך של 250 ₪, והורה "כי כל עוד תשלום זה לא ישולם בפועל, לא תתקבל בקשה נוספת בהליך כלשהו שיגיש המערער בבית משפט זה למתן פטור מהפקדת ערבון או תשלום אגרה – יהא ההליך אשר יהא" . על פסק דין זה הגיש העותר עתירה לבג"ץ ועמה בקשה לפטור מאגרה. העתירה נדחתה מן המרשם, בעיקר על סמך הטענה שטרם הוצגה אסמכתא לתשלום ההוצאות שנפסקו.

3.

יתכן שהיה מקום לקבל את העתירה לרישום, שעה שהיא משיגה על אותה ההחלטה עצמה שבגינה נחסמה הגשתה. גם כאשר ניתן צו החוסם הגשת הליך, אין ניתן במסגרתו לחסום את האפשרות הקיימת בדין להשיג עליו. כך הוא בנוגע לעצם קבלת העתירה למרשם, אולם לגופה – הרי שיש לדחותה על הסף. העותר מבקש בעתירתו, כאמור, להשיג על פסק דין שניתן במסגרת ערעור שהגיש על החלטת רשם. אין עילה שבדין להשיג על פסק דין שכזה. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו בכובעו כבית משפט לערעורים. עוד יצוין כי בשלב זה עסקינן בעתירה תאורטית, שכן בלאו הכי דחה השופט י' עמית ביום 20.3.2018, במסגרת בש"א 2254/18, את השגת העותר על פסק הדין, ואף הורה "למזכירות בית המשפט העליון, לכל המדורים, כי אין לקבל כל בקשה מכל מין וסוג של המבקש בכל הליך שהוא, אלא בכפוף להוכחה כי ההוצאות שהושתו עליו בכל ההליכים עד כה, שולמו במלואן" .

4.

העתירה נדחית.