בשג"ץ 3291/08 משה כהן נ. מפקד בית הסוהר צלמון - שב"ס

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסיקת הוצאות, אשר הוגשה ביום 9.4.08. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (מפי כב' השופט ד. צרפתי) מיום 26.2.08 (להלן: פסק הדין). במסגרתו של פסק הדין נדחתה עתירת המבקש לקבוע כי המשיבים ביזו את החלטות קודמות של בית המשפט קמא. בפסק הדין, דחה בית המשפט קמא גם את בקשת המבקש לפסיקת פיצויים. הבקשה שלפני הוגשה תחילה כבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על עתירת אסיר, אולם לאחר שהמדינה הגישה את תגובתה כאמור, הודיע המבקש כי הוא חוזר בו מבקשתו, מלבד לעניין פסיקת ההוצאות. מכאן הבקשה דנן.

2.

לטענת המבקש, פסק הדין הומצא לו ביום 11.3.08. לטענתו, הסיבה לאיחורו בהגשת ההליך נובעת מכך שבאותה עת טרם הושלמו מלאכות הצילום וההדפסה שנדרשו לצורך הגשתו, כמו בשל היותו אסיר בלתי מיוצג. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, נוכח ניסיונו הרב של המבקש בהגשת הליכים מסוג זה, היה הוא מודע למועד החוקי להגשת בקשתו. לעניין סיכויי ההליך, טוענים המשיבים כי אין בפסיקת הוצאות כבענייננו שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, וכי ככל שמדובר בבקשה לפיצוי כספי, אין זה ההליך המתאים להגשתה.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד, להידחות. גם אם אניח כי ניתן לראות בסיבות אותן טען המבקש כטעם מספיק להארכת המועד - ואיני מכריע בעניין זה - הרי שאין בכך די אלא שיש להראות כי סיכויי ההליך טובים. בנטל זה אין עומד המבקש. כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בנוגע לעתירות אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 6813/01 ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 10.10.2001); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.3.2004)). בענייננו, הבקשה אינה מגלה כל סוגיה שכזו, לא כל שכן שעה שהיא מוסבת רק על אי פסיקת ההוצאות, ומכאן, שסיכוייה להתקבל נמוכים.

4.

התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.