רע"ב 10408/03יחזקאל זוננאשוילי נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר לתקופה של 6 שנים בגין עבירות סמים החל מיום 14.12.00.

בתום רבע מתקופת מאסרו פנה המבקש למשיב וביקש לצאת לחופשה אך המשיב התנגד לבקשה. עקב כך, עתר האסיר בפברואר 2003 לבית המשפט המחוזי בנצרת. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 17.9.03, ביקשה ב"כ המשיב לדחות את מועד הדיון וזאת על-מנת להציג בפני בית המשפט מידע מודיעיני בעניינו של המבקש שהתקבל באותו יום. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט כי הדיון בבקשת החופשה יידחה, כשבמהלך תקופת הדחייה יעביר המשיב לבית המשפט את המידע העדכני ביחס למבקש וכן את עמדתו בענין אפשרות העברתו ל"אשפוזית" בבית סוהר אחר. כן קבע בית המשפט כי התיק יועבר לעיונו לתזכורת מעקב בתוך פרק זמן של עד חודש ימים.

2.ביום 24.9.03 דחה בית המשפט – מבלי שקיים דיון נוסף – את עתירתו של המבקש, וזאת לאחר שבחן את המידע המודיעיני העדכני בעניינו. הוא קבע בהחלטתו כי הובא בפניו מידע רב ביותר ממקורות שונים המלמד על מעורבות עמוקה של המבקש בפלילים. לפיכך החליט שלא להתיר למבקש יציאה לחופשות ולא להעבירו לאישפוזית. ביום 13.10.03 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת בדרישה כי ייקבע מועד לדיון חדש בעתירתו בהתאם לאמור בהחלטת בית המשפט מיום 17.9.03. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט לאור החלטתו מיום 24.9.03 לדחות את העתירה לגופה.

3.בקשה זו הינה לרשות ערעור על החלטת בית משפט קמא שלא לקיים דיון נוסף בעתירת המבקש. נטען בה כי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לגופה בלא מתן זכות טיעון עומדת בסתירה להחלטתו הקודמת מ-17.9.03 וכן מנוגדת היא לתקנה 4 לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980, ואינה מתיישבת עם כללי הצדק הטבעי. לטענתו, מקרה זה אף מעלה שאלה בעלת אופי כללי בדבר זכותם של אסירים להליך ראוי.

4.המשיב טוען, ראשית, כי דין הבקשה להידחות על הסף כיוון שהיא אינה מעלה שאלה משפטית חשובה או נושא אחר בעל חשיבות כללית המצדיק מתן רשות ערעור.

עוד נטען כי ביום 15.12.03 נדון עניינו של המבקש בשירות בתי הסוהר, והוחלט על המשך הגדרתו כסוחר סמים עקב מידע רב ממקורות שונים בעניין מעורבותו בסחר בסמים. המשיב טוען כי נוכח החלטה זו, היוצרת מצב עובדתי חדש, התייתרה ממילא בקשת רשות ערעור של המבקש, שנסבה על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו לקביעת מועד דיון נוסף בקשר לעתירתו.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי בחינת ההליכים בפני בית המשפט קמא לגבי ההחלטה הקודמת מעלה כי בית המשפט קיים דיונים בעניינו של המבקש, כנדרש על פי תקנה 4(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), תש"ם-1980. זאת ועוד, מהחלטת בית המשפט ביום 17.9.03 לא מתחייב כי ייקבע דיון, ואפילו כך הוא, לא מן הנמנע כי משראה בית המשפט את החומר החסוי, הנוגע למבקש, ומאחר שהוא ובא כוחו ממילא אינם רשאים לעיין בו, ומשהם העלו טענותיהם לגופם של דברים בדיונים הקודמים, לא היה צורך בדיון נוסף, וזכותו הדיונית של המבקש לא קופחה.

5.דין בקשתו של המבקש להידחות. הבקשה על פניה אינה מגלה בעיה משפטית או נושא בעל חשיבות ציבורית כללית, המצדיקים מתן רשות ערעור בעתירת אסיר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל; רע"ב 6526/97 דוידי נ' שירות בתי הסוהר ).

מעבר לנדרש יצויין כי ביום 15.12.03 נדון עניינו של המבקש ברשות בתי הסוהר והוחלט שם, על יסוד מידע ממקורות שונים, להמשיך את סיווגו כסוחר סמים. מהחלטה זו נגזר האיסור על מתן היתר לחופשות. בעקבות החלטה זו נוצרה תשתית עובדתית חדשה אשר אינה מהווה חלק מתשתית ההליך שלפנינו. לאור זאת, העתירה במתכונתה הקיימת נתייתרה, איפוא, ושוב אין מקום לדון בה לאור החלטתו החדשה של שירות בתי הסוהר אשר היא העומדת כיום במוקד המציאות העובדתית הרלבנטית הטעונה התייחסות.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.