רע"ב 9810/07 יוסי תורג'מן נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.10.2007, לפיה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת המשיבה שלא להתיר את יציאתו לחופשה לרגל חגיגת הולדת בנותיו.

המבקש מרצה מאסר החל מיום 16.2.2005 של ארבע וחצי שנים בגין אחזקת נשק, שימוש בסמים, תקיפת שוטר ואיומים. כמו כן החל מיום 6.6.2007 מוחזק המבקש בהפרדה עקב חשש לפגיעה בו. ביום 26.8.2007 נולדו למבקש שתי בנות תאומות ועקב כך הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצאת לחופשה מיוחדת בכדי לראותן לראשונה, שלא בבית הסוהר.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) דחה את עתירתו בהסתמכו על מידע מודיעיני מסווג אשר הוגש על ידי המשיבה, לפיו יציאתו לחופשה מקימה חשש לחייו. משכך קבע בית המשפט כי אין מקום ליטול סיכון זה ויש להסתפק בחלופה אשר הוצעה על ידי המשיבה לקיום אירוע בין כותלי הכלא בהשתתפות בני משפחה קרובים על פי פקודות שירות בתי הסוהר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי ניתן היה למצוא פתרון מידתי יותר אשר היה מאפשר את השתתפותו באירוע מחוץ לבית הכלא וזאת על אף הסכנה הנטענת על ידי המשיבה.

מנגד טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתה החופשה המבוקשת היא פריבילגיה הניתנת לאסירים בכפוף להמלצת משטרת ישראל. ואילו עמדת משטרת ישראל הינה כי אין לאשר את היציאה לחופשה מיוחדת נוכח החשש כי גורמים פליליים יפגעו במבקש. כמו כן מפנה המשיבה לחשש כי אורחי האירוע עשויים להיפגע במקרה של ניסיון פגיעה במבקש.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובות השונות אשר הוגשו וכן לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בנוגע לעתירת אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 6813/01 ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 10.10.2001); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.3.2004)). בענייננו, הבקשה אינה מגלה כל סוגיה שכזו, וכל כולה נוגעת לשאלה הפרטנית בנוגע לחופשת המבקש. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. אמנם מניעת חופשה מהמבקש לראות את בנותיו לראשונה הינה תוצאה קשה, אך כדברי המשיבה, מדובר בפריביליגה אשר הסמכות לתתה נתונה בידי שירות בתי הסוהר ולא לבתי המשפט (ראו רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817 (2004)). משסווג המבקש בקטיגוריה ב-1 מותנות חופשותיו באישור משטרת ישראל. חוות-הדעת המודיעיניות של משטרת ישראל ושל שירות בתי הסוהר הצביעו על סכנה הנשקפת לחייו של המבקש לעת הזו. בנסיבות אלו אף אני סבור כי החלטת המשיבה הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות. זאת הן לנוכח האיזון הנכון בין שלומו של הציבור ושל המבקש אשר ברצונו להשתתף באירוע חשוב זה, והן לנוכח החלופה אשר הוצעה על ידי שירות בתי הסוהר לקיום האירוע בבית הכלא בכפוף לכללי שירות בתי הסוהר.

בתגובה נוספת של באי-כוח המבקש נטען כי המשיבה נסוגה בה מהסכמתה לקיים טקס בין כתלי בית-הכלא. נראה כי אין כאן כי אם מחלוקת סמנטית אשר אינה מביאה לשינוי בהחלטתי. בית המשפט קמא קבע כי האירוע יתקיים בין כותלי הכלא בהשתתפות בני משפחה קרובים כל זאת בכפוף להוראות שירות בתי הסוהר. אופי המפגש בין המבקש לבנותיו יהיה על כן כפוף להוראות שירות בתי הסוהר והנחיותיו במקרה דנן.

אשר על כן, הבקשה נדחית.