פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
6131/13
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
איילה חמוד
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים
(כב' השופט אברהם טל (סג"נ)), שניתנה בתאריך
07.08.2013 ב-עת"א 56755-05-13
בשם המבקשת:
עו"ד קרן קלר
בשם המשיב:
עו"ד אבי מיליקובסקי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' טל
(סג"נ))
מתאריך 07.08.2013 ב-עת"א 56755-05-13, בגדרה נדחתה עתירתה של המבקשת לאפשר לה להשתלב בסבב חופשות.
להלן אביא הנתונים הצריכים לעניין.
רקע עובדתי
2.
המשיבה נידונה ל-32 חודשי מאסר בגין עבירות של: שוד, גניבה והונאה בכרטיס חיוב. המבקשת התחילה בריצוי מאסרה בתאריך 20.08.2012. מועד שחרורה הצפוי של המבקשת הוא 08.02.2015. המבקשת הגישה בקשה להשתלב בסבב חופשות. הגורמים המוסמכים במשיב דחו את בקשתה בטענה כי נשקפת למבקשת סכנה במידה ותצא לחופשה.
המבקשת עתרה לבית המשפט קמא הנכבד כנגד החלטה זו של המשיב. לאחר שבית המשפט קמא הנכבד בחן את המידע המודיעיני הסודי – על בסיסו התקבלה החלטת הסירוב על ידי הגורמים המוסמכים במשיב – הוא דחה, בתאריך 07.08.2013, את עתירתה של המבקשת.
על החלטה זו של בית משפט קמא הנכבד הוגשה הבקשה למתן רשות לערער שבפני.
טענות הצדדים
3.
בבקשה טוענת המבקשת כי לשאלה האם מוצדק למנוע מאסירים לצאת לחופשות לאור סכנה הנשקפת להם, ומהי הרמה הנדרשת של אותה מסוכנות, ישנה חשיבות, שחורגת מעניינם של הצדדים בתיק זה. עוד טוענת המבקשת כי דרך פעולתה של הרשות המחליטה לשלול מאסירים את הזכות לצאת לחופשה מבלי לבחון אמצעים שפגיעתם באסירים פחותה, הינה בלתי סבירה. לגופם של דברים המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בהתבססו על מידע לא מהימן כי נשקפת לה סכנה.
4.
בא-כח המשיב טוען בתגובתו לבקשה, שהתבקשה על ידי בהחלטתי מתאריך 08.09.2013, כי אין מדובר במקרה בו מתעוררות שאלות "רוחב", ולכן אין הצדקה ליתן למבקשת רשות לערער. עוד טוען בא-כח המשיב כי לגופם של דברים, נוכח המידע המודיעיני הנמצא בידי המשיב (ואשר עותק הימנו הומצא לי במעטפה סגורה, על מנת שאעיין בו במעמד צד אחד) – החלטת הגורמים המוסמכים היתה סבירה ואין היא מצדיקה התערבות של בית משפט זה.
דיון והכרעה
5.
דין הבקשה – להידחות מהטעמים שיובאו בקצרה להלן.
6.
כלל הוא כי רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן במשורה, ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת סוגיה עקרונית, או בעיה משפטית בעלת תחולה כללית.
בחינת נסיבות המקרה שלפנינו מעלה כי המקרה איננו בא בגדר החריגים לכלל הנ"ל. הגם שהמבקשת מנסה לעטות על בקשתה מחלצות עקרוניות – היא לא העלתה טענה החורגת מעניינה הפרטני, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף לפי הגישה המרחיבה יותר בנושא (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה פיסקה 3 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (11.3.2009)). טענות המבקשת מתמקדות בטעות שנפלה, לדידה, בהחלטת הגורמים המוסמכים במשיב ובהחלטת בית המשפט קמא הנכבד והן נוגעות לעניינה של המבקשת בלבד. דין הבקשה להידחות, איפוא, ולוּ מטעם זה בלבד.
7.
אף לגופם של דברים, ולמעלה מן הנדרש – לא מצאתי כי החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא שגויה ומצריכה התערבות. נקודת המוצא בדיון האמור היא כי היציאה לחופשה איננה בבחינת זכות מוקנית לאסירים (ראו למשל: רע"ב 5487/09
פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הרווחה (04.11.2009); רע"ב 5607/05 שרון חתואל נ' שרות בתי הסוהר (21.08.05) להלן: עניין חתואל ). שיקול הדעת בהחלטה על הוצאתם של אסירים לחופשות מוקנה, ככלל, לגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר, ובית המשפט יטה להתערב בהחלטתם רק במקרים חריגים ביותר בהם לוקה ההחלטה המנהלית בחוסר סבירות קיצונית, או כאשר נפל בה פגם מהותי (ראו: רע"ב 3249/09
מדינת ישראל נ' הרשטיק (30.6.09)). החלטה בדבר הוצאתו של אסיר לחופשה מורכבת מאיזון בין הצורך האנושי של האסיר לצאת לחופשה כדי לעודד את רוחו ולחזק את שיקומו לבין אינטרסים ציבוריים (עע"א 6481/01 סולימאן אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז (6) 678, 709). כשקיימת התנגשות, ולא ניתן ליישב בין האינטרסים הציבוריים לבין האינטרסים של האסיר – תינתן עדיפות לשמירה על בטחון הציבור (ראו: עניין חתואל ).
8.
השאלה הכללית האם סכנה לשלומו של אסיר מצדיקה שלילת חופשות (בניגוד לסכנה לשלום הציבור) אמנם מתעוררת במקרה דנן, אולם זו נדונה בפסיקתו של בית משפט זה פעמים רבות. בית משפט זה שב וקבע כי אחריותו של המשיב לשלומם של אסירים – מצדיקה שלילת יציאה לחופשה מטעמים של סכנה הנשקפת לאסיר מחוץ לכתלי הכלא (ראו: רע"ב 9810/07 תורג'מן נ' מדינת ישראל (21.11.2007); רע"ב3918/09 מדינת ישראל נ' פריניאן (04.06.2009); ואף לאחרונה ב-רע"ב 4579/13 ארביב נ' מדינת ישראל (25.08.2013)).
9.
במקרה דנן, לאחר עיון בחומר המודיעיני עליו התבססה החלטת הגורמים המוסמכים במשיב (שהועבר אלי כאמור על ידי בא-כח המשיב) – לא מצאתי ממש בטענותיה של המבקשת כי מדובר בחומר שאינו מבוסס ואינו מהימן. מדובר בחומר עדכני למדי, המעלה חשש אמיתי לשלומה של המבקשת – במידה ותצא לחופשה ולכן לא נפל פגם בהחלטתו של המשיב. נוכח כל האמור לעיל גם לא מתעוררת השאלה מה צריכה להיות רמת הוודאות של אותו סיכון לשלומו של האסיר, המצדיקה שלילת חופשותיו.
10.
לבסוף אציין כי לא מצאתי ממש גם בטענתה של המבקשת בדבר פגיעה חמורה בזכותה לצאת לחופשה, שכן לשיטתה מדובר בשלילה מוחלטת של זכות זאת. טעם כפול לדבר: ראשית – אין מדובר, כאמור, בזכות אלא בפריבילגיה, ושנית ולא פחות חשוב מכך – במקרה דנן לא מדובר בשלילה מוחלטת, אלא זמנית. בא-כח המשיב ציין בפני בית המשפט קמא הנכבד כי כשישה חודשים לאחר קבלת המידע, כלומר במועד שאיננו רחוק עוד, יבחנו הגורמים המוסמכים במשיב מחדש את מידת הסיכון הנשקפת למשיבה והמבקשת תוכל להגיש שוב בקשה להשתלב בסבב חופשות. חזקה על הגורמים המוסמכים במשיב כי אכן יעשו כאמור ועל כן אין מדובר בשלילה מוחלטת של יציאתה של המבקשת לחופשות.
11.
נוכח כל האמור לעיל – לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הגורמים המוסמכים במשיב, וממילא הוא הדין לגבי החלטתו של בית המשפט קמא הנכבד.
12.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .
ניתנה היום, ד' בכסלו התשע"ד (7.11.2013).
ש ו פ ט