רע"ב 9637/04 עובדיה בלדוט נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בעע"א 2242/04 מיום 18.10.04 וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר.

על המבקש הושת עונש מאסר של שישה חודשים ובית המשפט נעתר לבקשתו כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. העותר הוצב לעבודה בבית אבות בגבעתיים אך לא התייצב, לטענתו, כי היה חולה. לאחר זמן מה הוצב לעבודה במקום אחר ולאחר תשעה ימים בלבד הפסיק עבודתו גם במקום זה, ואותר רק לאחר שלושה חודשים. נוכח מצבו הרפואי לא הופסקו עבודות השירות והוא נמצא כשיר לעבוד שש שעות ביום בלבד. המבקש הוחזר לעבודות בבית דני אך בביקורת שנערכה במקום, ועל אף שהחתים את כרטיס הנוכחות, נמצא כי הוא אינו נוכח במקום. לאור האמור, הוחלט לערוך למבקש שימוע במגמה למצוא לו מקום עבודה אחר. בעת הבירור הוצע למבקש לבצע את עבודות השירות בחולון, אך המבקש סרב לגם להצעה זו. בעקבות כך הוחלט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות לפי סעיף 51ט' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

המבקש עתר נגד ההחלטה על הפסקת עבודות השירות לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שהמבקש הביע צערו על סירובו לבצע את העבודות במקומות שהוצעו לו על ידי הממונה, החליט בית המשפט המחוזי לתת לו הזדמנות נוספת ואחרונה, והפנה אותו לצורך כך לממונה על עבודות השירות כדי שזה יקבע את מקום ביצוע העבודות.

משהממונה על עבודות השירות ניסה לחזור ולשבץ את המבקש בעבודות, הציג המבקש אישור רפואי לפיו מצבו הבריאותי החמיר. בעקבות כך, הופנה המבקש לרופאת שב"ס על מנת שתקבע אם הוא כשיר לביצוע עבודות שירות. רופאת השב"ס בדקה את המבקש וקבעה כי זה אינו כשיר לעבודה. הואיל וכך, המליץ הממונה על עבודות השירות לדחות את עתירתו של המבקש על מנת שזה ישלים את ריצוי עונשו בבית הסוהר. אחרי כל אלה, פסק בית המשפט המחוזי כי מאחר ולא ניתן לשבץ את המבקש לביצוע עבודות שירות, אין מנוס אלא להורות כי יתרת המאסר תהיה בגדר מאסר ממש. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי המבקש לא ניצל את כל ההזדמנויות הקודמות שניתנו לו לריצוי עונשו בעבודות שירות, ו"במקום להסכים בחדווה לביצוע העבודות, טען לפני רכזת המפקחים שמצבו הרפואי החמיר, ועל כן הופנה לרופאת שב"ס כדי לבדוק את כשירותו לעבודה".

לטענת המבקש יש להפעיל בעניינו את הפרקטיקה הנוהגת לפיה, במצבים של מחלה ברת-ריפוי, מאפשרים למבקש לצאת לחופשת מחלה עד להטבת מצבו הרפואי ולשוב ולבצע את עבודות השירות אחר כך. בנוסף הוא מבקש להביא לבחינה מחודשת של אמות המידה ששימשו את רופאת השב"ס בקביעת חוסר כשירותו, במיוחד נוכח העובדה כי הוא סובל, בעיקר ממצוקה נפשית.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, הרשות תינתן רק אם הבקשה מגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או שעולה בה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); וכן רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). הבקשה שבפני אינה מעלה טעם שכזה והיא נסמכת אך על עינינו הספציפי של המבקש, ועל השאלה אם הייתה במקרה זה הצדקה להפסיק את עבודות השירות. גם לגופו של עניין אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. רופאת השב"ס קבעה כי המבקש אינו כשיר לביצוע עבודות שירות, ובית המשפט המחוזי פסק שחוות דעת זו הצדיקה את החלטתו של המשיב על הפסקת העבודות. לא מצאתי פגם בהחלטה המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית.