פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
9459/07
בפני:
כבוד השופט י' אלון
המבקש:
יורם קשת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בתיק עע"א
1861/07 שניתנה ביום
28.10.07 על ידי
כבוד השופט ג' נויטל ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ניר זינו
החלטה
1.
המבקש הורשע בבית משפט לתעבורה בנהיגה במכונית בזמן פסילת רישיון. דינו נגזר לארבעה חודשי מאסר בעבודות שרות, אותם החל לרצות ב-17.12.06. שבועיים בטרם סיים את ריצוי עבודות השירות, נעצר המבקש כשהוא נוהג במכונית, גם הפעם בזמן פסילת רישיון. בעקבות כך, ולאחר שימוע שנערך לו – החליט נציב שב"ס על הפסקה מינהלית של עבודות השירות בהתאם להוראות סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ג-1977.
המבקש עתר לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת הנציב, וביום 28.10.07 החליט בית המשפט (כבוד השופט ג' נויטל) לדחות את העתירה, והורה כי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר (שבועיים) ביום 18.11.07.
בפני בקשת המבקש לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. נימוקי הבקשה מתמצים בשניים: הראשון – הנסיבות הלא נאותות, על פי
הטענה, בהן נערך השימוע למבקש עובר להחלטת הנציב; השני – נסיבותיו האישיות והמיוחדות של המבקש והמחלה הקשה שתקפה את בנו.
במקביל להגשת הבקשה עתר המבקש לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט עד למתן החלטה לגופה של בקשתו, ובקשתו זו נעתרה.
2.
הלכה היא, כי רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשיגרה. היא תינתן רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן בהן מעלה הבקשה סוגיה משפטית בעלת חשיבות והשלכה רוחבית החורגת מעניינו הנקודתי של המבקש (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 9637/04 בלדוט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2004).
בקשה זו אינה מעוררת שאלה או סוגיה שכזו, ודי בכך לדחייתה.
כך הוא גם לגופם של דברים. המבקש, בעודו מרצה את עונשו שהוטל עליו בשל נהיגת מכונית בשעת פסילה, שב ונעצר בשל אותה העבירה. בין לבין הוא הודה בביצוע העבירה הנוספת והורשע בדין. זהו מקרה מובהק המצדיק הפסקה מינהלית של עבודות השירות.
טענתו הנוספת לגבי הדרך בה נערך לו השימוע – בטרם החלטה – נבחנה לגופה ולעובדותיה בבית המשפט קמא, ולא נמצא בה ממש.
מתוך כל אלה – דין הבקשה להדחות.
3.
לאחר שנתקבלה החלטת הנציב חלה החרפה חמורה במצב בריאותו של בן המבקש עקב גידול שנתגלה במוחו. הגידול הוסר בניתוח, והילד נזקק להמשך טיפולים ולסיועו של אביו. נסיבות מיוחדות אלה יתכן ויש בהן שיקול המצדיק
הגשת בקשה על ידי המבקש לנשיא המדינה להקלה ביתרת העונש שנותר לו לרצות.
ב"כ המדינה, בהגינותה, מסכימה כי ריצוי יתרת עונש המאסר (כשבועיים) יעוכב לפרק זמן שיאפשר למבקש לפתוח בהליך שכזה. עמדה זו ראויה היא ונכוחה.
אשר על כן, אני מחליט כדלהלן:
א.
בקשת הרשות לערער –נדחית.
ב.
אני מעכב את מועד תחילת ריצוי יתרת עונש המאסר עד ליום 1.7.08, והמבקש יתייצב אותו היום בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב בתל אביב לריצוי יתרת עונשו.
ניתנה היום, ד' בטבת התשס"ח
(13.12.2007).
ש
ו פ ט