רע"ב 5995/07 יניב אילוז נ. שירות בתי הסוהר

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 18.6.2007, לפיה נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת המשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) לסווגו כמי שאינו יכול לצאת לחופשות ממאסרו ולחלופין להורות למשיבה 3 (להלן: הרשות ) לאפשר לו לקחת חלק בתוכנית שיקום מבלי שייצא לחופשות.

המבקש מרצה מאסר של 12 וחצי שנים בגין עבירות של ניסיון לרצח, חטיפה, תקיפה וקשירת קשר לביצוע פשע, החל מיום 1.5.1997. עתירתו לבית המשפט לעניינים מינהליים כוונה כנגד סיווגו על ידי וועדת הקטגוריות בשירות בתי הסוהר כמי שאינו יכול לצאת לחופשות וכנגד החלטת הרשות שלא לערוך לו תוכנית שיקום, כתוצאה מכך.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן ) דחה את עתירתו של המבקש בהסתמכו על מידע מודיעיני מסווג המצוי בידי המשיבים, לפיו יציאתו של המבקש לחופשות תסכן את חייהם של אחרים. משכך קבע בית המשפט כי ליוויו של המבקש אל מחוץ לבית הסוהר, כדי שיוכל לקחת חלק בתוכנית שיקום, כרוכה בסיכון המצדיק את החלטת הרשות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי יש להתחשב בהתנהגותו המופתית כחלק משאלת סיווגו, וזאת בכדי לאפשר לו לקחת חלק בתוכנית שיקום.

מנגד טוענים המשיבים כי בקשת המבקש אינה מעלה כל בעיה משפטית אשר חשיבותו מצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתם, קיים בנוגע למבקש מידע מודיעיני, לפיו הוא מעורב בסכסוכים וממשיך את עיסוקו בפלילים. על סמך מידע זה שונה סיווגו של המבקש וחופשותיו נשללו.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בנוגע לעתירות אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 6813/01 ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 10.10.2001); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.3.2004)). בענייננו, הבקשה אינה מגלה כל סוגיה שכזו, וכל כולה נוגעת לשאלה הפרטנית של סיווגו של המבקש. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. אמנם, מניעת חופשה מאסיר הינה תוצאה קשה, אך יש לזכור, כי מדובר בפריבילגיה, אשר הסמכות לתתה נתונה בידי שירות בתי הסוהר ולא לבתי המשפט (ראו רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817 (2004)). ההחלטה לסווג את המבקש כמי שאינו נהנה מהזכות לצאת לחופשות התבססה על מידע מודיעיני הקיים לגביו, לפיו טמונה סכנה לציבור בהוצאתו לחופשות. לאור זאת, סבירה גם החלטתה של הרשות שלא לערוך עבורו תוכנית שיקום, שכן אין אפשרות לקיים מפגשים בינו ובין גורמים בקהילה, אשר אינם עובדי הרשות, ואשר לא ניתן לאלצם להיפגש עם המבקש בבית הסוהר. בעניין זה יש לציין גם כי לאור דחיית בקשת המבקש לשחרור מוקדם, ממילא מועד שחרורו של המבקש יהא רק ביום 16.5.2009, ואין באי עריכתה של תוכנית שיקום כדי להשפיע, נכון להיום, על מועד שחרורו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.