רע"ב 9219/06 אריה גור נ. שרות בתי הסוהר

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, שניתנה בתיק עע"א 1178/06 מיום 3.7.06, לפיו נדחתה עתירתו של המבקש להחזיק מעבד מזון בתאו.

המבקש נידון למאסר עולם בגין עבירה של רצח. המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים שלוש עתירות שהדיון בהן אוחד. בתיק 1178/06 והרלבנטי לענייננו, הלין המבקש על כך שמתירים לו להחזיק בתאו מכשיר בלנדר בלבד, בעוד שיש לו צורך במעבד מזון גדול מכיוון שחסרות לו שלוש שיניים טוחנות.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן ) דחה את עתירתו של המבקש בעניין מעבד המזון בהסתמכו על מזכר שנערך על ידי רופאת שיניים בכלא, אשר קבעה כי אין הצדקה רפואית להכנסת מעבד מזון לתאו של המבקש. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא זו בלבד שהכנסתו של מעבד מזון איננה נחוצה, אלא שהיא אף תפלה את המבקש לטובה על-פני אסירים אחרים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי מכשיר הבלנדר שהותר לו להכניס לתאו אינו עונה על צרכיו המיוחדים. כן העלה המבקש שלל טענות בנוגע להתנהלות המשיב בעניינו.

מנגד טוען בא-כוח המשיב כי בקשת המבקש אינה מעלה כל בעיה משפטית אשר חשיבותו מצדיקה מתן רשות ערעור. לטענתו, החלטת המשיב הינה חוקית ומתבססת על כך שבכלא מתקיים משטר של פיקוח ובקרה על חפצים, אותם יכולים האסירים להכניס לתאם. בעניינו של המבקש, חוות הדעת הרפואית מלמדת על כך שמצבו הרפואי אינו מחייב החזקתו של מעבד מזון בתאו.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, שוכנעתי, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין בנוגע לעתירות אסיר אינה ניתנת כענין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1986); רע"ב 6813/01 דוד ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם) (2001); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)(2004)). בענייננו, הבקשה אינה מגלה כל סוגיה שכזו, ומסיבה זו בלבד דינה להידחות.

יתרה מכך, דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. אין כל ספק שהחלטת

המשיב הינה סבירה ומידתית, וזאת על רקע העובדה שלא ניתנה כל המלצה רפואית בעניינו של המבקש להחזיק מעבד מזון גדול בתאו. למותר להעיר, כי האחריות על ניהול בתי הסוהר מוטלת על נציב שרות בתי הסוהר ואין בית המשפט אמור לנהל את בית הסוהר. משכך, הביקורת על מהלכיו של בית-הסוהר צריכה להיות ביקורת שמתמקדת בחוקיות החלטת הנציב ותו לא. משכך פעל בית המשפט לעניינים מינהליים, אין כל מקום להתערב בהחלטתו.

הבקשה נדחית, אפוא.