רע"ב 6559/10 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה ) אשר דחה את עתירת המבקש שהינו אסיר בכלא שאטה,

להעבירו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בעפולה.

1.

המבקש סובל ממחלת עור סרטנית. לדבריו, לאחרונה חלה התפרצות נוספת של המחלה לאחר שלטענתו, טיפול קודם שקיבל במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (להלן: מר"ש ) לא צלח. לטענתו, המכשור הרפואי הטוב ביותר לטיפול במחלתו מצוי בבית החולים בעפולה. על רקע זה, הגיש המבקש עתירה שלא להעבירו למר"ש על מנת לקבל שם את הטיפול הרפואי, אלא להורות לשב"ס להעבירו לקבלת טיפול בבית החולים בעפולה. המבקש לא צירף מסמכים רפואיים כלשהם שיתמכו בטענתו, ומשכך, ראה בית המשפט, לפנים משורת הדין, לדחות את הדיון ליום 4.10.10 שבמהלכו יוגשו המסמכים הרלוונטיים. ביום 5.9.10 הגישה ב"כ המשיבה בקשה דחופה לבית המשפט לקביעת מועד דיון בטרם הדיון שנקבע, לאחר שלטענתה, ב"כ המבקש פנה לקצינת האסירים וביקש כי יתאפשר למרשו לקבל את הטיפול בעפולה ללא דיחוי על מנת שלא ייגרם לו נזק רפואי. לדברי המדינה, בבקשתו לקצינת האסירים, חזר בו המבקש מהצהרתו כי העיכוב בטיפול בו לא יהווה משום טענה כלשהי מצדו נגד רשויות המדינה. בדיון שהתקיים ביום 6.9.10 דחה בית המשפט את העתירה מחמת היותה מוקדמת, זאת, נוכח העובדה שלפי קביעתו, לא צורפו לה מסמכים התומכים בטענתו כי הטיפול שיינתן בבית החולים בעפולה עדיף על זה שיינתן במר"ש. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי "אין בדחיית העתירה משום נזק כלשהו שייגרם לעותר שהרי העותר יכול להגיש בכל עת ובכל שעה עתירה חדשה, מתוקנת, שלמה מבחינת המסמכים המצורפים לה ואז יקוים דיון ענייני בעניינו בדרך בה מתבררות עתירות אסירים במחוז".

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

2.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בהחליטו על דחיית העתירה, בו בזמן שהוא החל לפנות באמצעות בא-כוחו למומחים רפואיים לקבלת חוות דעת רפואיות. לדבריו, בית המשפט קבע בתחילה את מועד הדיון ליום 4.10.10, ובטרם הגיע מועד זה, לא היה מקום להיענות לבקשת המדינה, לקיים את הדיון במועד מוקדם יותר ולדחות את העתירה. לדידו, בהחלטתו, פעל בית המשפט בניגוד להוראות שונות בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, שאליהן הוא מפנה, וכן בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט כשמצא לקבוע דיון ולדחות במסגרתו את העתירה, אך בשל פנייתו לקצינת האסירים בבקשה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, שכן במקביל הוא הוסיף לתור אחר חוות דעת רפואיות בעניינו, כפי שנקבע. לאחר הגשת הבקשה עתר המבקש לצירוף חוות דעת רפואית חדשה שנתקבלה אצלו לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי.

3.

בתגובתה לבקשה, טוענת המדינה כי בדין נדחתה עתירתו של המבקש על הסף בשל היותה מוקדמת, וכי כפי שנקבע, ככל שיש בידי המבקש מסמכים התומכים בטענתו, פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטות שניתנו בעתירות אסיר אינה ניתנת כמעשה יום ביומו, אלא רק כאשר עובדות המקרה מעלות שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 6813/01 ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 10.10.2001); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.3.2004)). במקרה שלפנינו, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שכן הבקשה שמעלה המבקש אינה מקיימת את אמות המידה האמורות. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לנדרש ייאמר, כי משלא צורפו לעתירת המבקש בבית המשפט המחוזי המסמכים הרפואיים הנדרשים לביסוסה, הרי אין עילה להתערב בקביעה כי העתירה הינה מוקדמת. כפי שצוין בפסק הדין, ככל שיהיו בידי המבקש המסמכים הנדרשים, יוכל הוא להגיש עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי, ככל שתהיה עילה לכך, וזו תיקבע לדיון. מן הבקשה לצירוף ראייה נוספת אני למד שבינתיים עומדת לרשותו חוות דעת רפואית חדשה והוא רשאי אפוא לפנות ללא דיחוי לבית המשפט המחוזי בעתירה חדשה ולצרפה, יחד עם כל חומר רפואי אחר, כפי שיראה לנכון. הנחתי היא כי בית המשפט המחוזי ידון בעתירה זו במהירות הראויה, כמתחייב מנושא הדיון.

הבקשה נדחית.