רע"ב 8631/05 עאמר ג'ומעה נ. שרות בתי הסוהר

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת נ' אוהד) מיום 5.9.2005, בו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ) להפסיק מינהלית את עבודות השירות שנגזרו על המבקש.

2.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות על פי חוק מס ערך מוסף וביום 8.1.1996 נגזרו עליו, בין היתר, ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ביום 1.5.1996 הוצב המבקש לראשונה לעבודות שירות בבית חולים "השרון" בפתח-תקווה, אך נעדר מעבודתו ימים רבים ומיום 27.7.1996 ואילך לא התייצב לעבודתו כלל. בשל היעדרותו זו ללא אישור, החליט הנציב להפסיק מינהלית את ריצוי העונש בעבודות שירות, החל מתאריך 13.4.1997. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב לביטול ההחלטה ולאחר שהציג במסגרת הדיון בעתירה אישורים רפואיים אשר לטענתו העידו על כך שלא יכול היה להתייצב לעבודות השירות, הסכים הנציב לשקול את עניינו של המשיב פעם נוספת ובהחלטה מיום 16.11.2003 החליט לאפשר לו לחזור ולרצות את עונשו בעבודות שירות. בבדיקה רפואית שנערכה למבקש נקבע כי הוא כשיר לרצות את עונשו בעבודות קלות ועל כן הוצב שוב לעבודה בבית החולים "השרון" ונדרש לבצע עבודות קלות משך 6 שעות ביום. על אף הקלה זו חדל המבקש גם הפעם להתייצב לעבודות השירות זמן קצר לאחר השיבוץ ומסר למפקח על עבודות השירות כי הוא חולה וכי אינו מסוגל לעבוד, בלא שהמציא באותה עת אישורים רפואיים על כך. לאחר שהוסיף להיעדר מעבודתו, זומן המבקש מספר פעמים לבירורים בפני רכז המפקחים הארצי ובפני סגן מפקד גוש מרכז, אך לא התייצב. משכך, נשלח למבקש ביום 29.4.2004 מכתב מאת הממונה על עבודות שירות, המודיע לו על הכוונה להפסיק את עבודות השירות. ביום 24.5.2004 ביקש המבקש לשוב לעבודות השירות וזומן לשימוע באותו היום בפני סגן מפקד גוש מרכז. בהליך השימוע שב המבקש וטען כי לא יכול היה לצאת את ביתו בשל מחלה. הנציב לא קיבל את הסבריו של המבקש והורה ביום 10.6.2004 על הפסקת עבודות השירות ועל כך שהמבקש ישא את יתרת עונשו – שלושה חודשים ושבעה ימים – מאחורי סורג ובריח.

3.כנגד החלטה זו עתר המבקש ביום 12.7.2005 לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי בנסיבות המקרה ונוכח השתלשלות העניינים שנסקרה לעיל, החלטת הנציב היא סבירה ומאזנת בין אינטרס המבקש והאינטרס הציבורי בקיום שלטון החוק. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. בד בבד עם הגשת הבקשה עתר המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר ובהחלטתי מיום 11.9.2005 קבעתי כי עד למתן החלטה אחרת יעוכב ביצוע העונש.

4.המבקש מצביע על כך שלאחר מתן גזר הדין חלה הרעה משמעותית במצב בריאותו וכי מאז שנת 1999 הוא סובל ממועקה בבית החזה כתוצאה ממחלת לב וכן מסכרת, מבעיות בעמוד השדרה ומבעיות בכליות על רקע ההחמרה במחלת הסכרת. המבקש מוסיף כי ברצונו להשלים את התקופה שנותרה לו וכי לא עשה דין לעצמו, אלא הודיע למשיב מיוזמתו על אי יכולתו להמשיך בעבודות השירות וכן על רצונו להשלים את התקופה משהוטב מצבו. המשיב טוען כי החלטתו של הנציב אינה סבירה שכן אינה שוקלת את הטעמים הרפואיים להיעדרותו מעבודות השירות. לדבריו, הנציב נימק את החלטתו בעיקר בכך שהמציא תעודות מחלה חסרות ועל כך שעל גבי האישורים צוין כי אין בהם משום הוכחה לאמיתות העובדות המובאות בהם ובנימוקים אלה אין די.

5.המשיב מצידו טוען כי דין הבקשה להידחות, שכן אין היא מגלה שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת אופי כללי, המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופם של דברים טוען המשיב כי לא נפל כל פגם בהחלטת הנציב או בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי החלטת הנציב הינה סבירה ומתחייבת מנסיבות העניין. המשיב מוסיף וטוען כי המבקש עשה דין לעצמו ולא התייצב לביצוע עבודות השירות כנדרש ובכך יש משום עילה להפסקת עבודות השירות. עוד טוען המשיב כי במהלך התקופה הארוכה שבה לא התייצב לעבודות השירות, לא פנה המבקש בכל בקשה לשוב ולהיבדק על ידי רופא מטעם שירות בתי הסוהר.

6.דין הבקשה להידחות.

רשות ערעור בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במשורה ובמקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או שמועלה נושא אחר שיש לו חשיבות ציבורית וכללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 6813/01 ימין נ' שב"ס (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נופל בגדר מקרים אלה וטענותיו של המבקש, המתמקדות בנסיבותיו האישיות ובנימוקים הנוגעים למקרה הקונקרטי בלבד, אינן מעוררות כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. יתרה מכך, ולמעלה מן הדרוש, אומר כי אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות שהועלו. למבקש ניתנה הזדמנות מאז מתן גזר הדין בשנת 1996 להשלים את ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. כך חזר בו המשיב מהחלטתו הראשונה בדבר הפסקת עבודת השירות בעקבות עתירתו הקודמת של המבקש, אך הוא לא השכיל לנצל הזדמנות זו, על אף ההקלה בעבודות שאושרה לו נוכח מצבו הבריאותי. זאת ועוד, המבקש לא ניצל את השימועים שנקבעו לו לשם העלאת טענותיו בדבר מצבו הבריאותי ולא עתר לבדיקה רפואית נוספת בעניין זה, אלא העלה טענה זו בדיעבד, לאחר שנעדר מעבודות השירות על דעת עצמו. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא כי לא נפל פגם בהחלטתו של הנציב בדבר הפסקת עבודות השירות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 1.2.2006 עד השעה 11:00.