פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1469/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עלי חאג'
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של
בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 8.2.06
בעע"א 1949/06 שניתן על ידי כבוד השופטת א' הלמן
החלטה
המבקש הינו אסיר, המרצה מאז יום 24.4.05 תקופת מאסר של 48 חודשים בגין עבירות שוד וקשירת קשר. מאז התחיל לרצות את עונשו, לא יצא המבקש לחופשה וזאת לאור התנגדותה של המשיבה בשל החשש כי ינצל את החופשה לבריחה.
המבקש הגיש עתירת אסיר לבית-המשפט המחוזי בנצרת בה עתר כנגד ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשה.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן) דחה את העתירה בקובעו, כי עמדתה של המשטרה אינה בלתי סבירה וזאת היות והמבקש הוכיח בעבר כי ביכולתו להימלט מן המשטרה לתקופה ממושכת ואף הוגדר כעבריין נמלט במשך שנה בשל מקרי שוד אלימים שביצע בשפרעם. יחד עם זאת, מציין בית-המשפט, כי ראוי שהמשטרה תשקול בעתיד שיקולים נוספים, כגון התנהגות המבקש בכלא, בבואה לקבוע האם יש לאפשר לו לצאת לחופשה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש, כי החלטת המשטרה שלא לאפשר לו לצאת לחופשה אינה סבירה וזאת לאור התנהגותו בכלא ונכונותו לעמוד בתנאים מגבילים. לטענתו, העובדה שהוכרז בעבר כעבריין נמלט לא יכולה להוות שיקול בלעדי לכך שנמנעת ממנו האפשרות לצאת לחופשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית-משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 6813/01 דוד ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 10408/03
זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). הבקשה שבפניי אינה מגלה אף לא אחד מאלו, אלא דנה בעניינו הפרטני של המבקש ונסיבותיו האישיות.
דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין. אמנם, מניעת חופשה מאסיר הינה תוצאה קשה, אך יש לזכור, כי מדובר בפריבילגיה, אשר הסמכות לתתה נתונה בידי שירות בתי הסוהר ולא לבתי-המשפט (ראו רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' אביטל , פ"ד נח(6) 817). על בית-המשפט לבחון האם ההחלטה למנוע מהמבקש לצאת לחופשה הינה החלטה סבירה לאור נסיבות המקרה. בענייננו, החלטת המשיבה נובעת מן החשש שהמבקש ינצל את חופשתו על-מנת להימלט, חשש אשר הינו מבוסס לאור עברו. בנסיבות אלו, אני סבור כי החלטת המשיבה הינה סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.
אשר על כן, דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, א' באדר תשס"ז
(18.2.07).
ש ו פ ט