פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 652/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
גולן שבו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטה של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 2251/05 מיום 8.1.2006, שניתנה על-ידי
כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש : עו"ד חוגי
צדוק
בשם המשיבה : עו"ד רענן
גלעדי
החלטה
על המבקש נגזרו בבית-המשפט השלום בתל-אביב-יפו עונש של 4 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירה של התפרצות לבית עסק וגניבה ממנו. המבקש ערער על גזר-דינו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר החליט לאפשר לו לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
ביום 28.6.2006 החליט הממונה על עבודות השירות להפסיק את עבודות השירות שנגזרו על המבקש ולהעבירו לרצות את יתרת עונשו במאסר בפועל וזאת לאור היעדרויותיו ממקום עבודתו.
כנגד החלטה זו הגיש המבקש עתירת אסיר (ע"א 2251/05) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בטענה שהיעדרויותיו מעבודות השירות נבעו מחששו מפני אנשי השוק האפור, אשר איימו על חייו בשל הלוואות אותן לקח.
ביום 26.9.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) את עתירתו בקובעו, כי מדובר בצעד חריג ויוצא דופן, אשר ננקט על רקע נסיבותיו הייחודיות של המבקש. בית- המשפט סיים את החלטתו בציינו "שיהיה ברור לעותר כי הזדמנות נוספת לא תינתן לו" וכי "כל הפרה שהיא, ולו הקלה ביותר, תחזירו לכלא" והורה למבקש להתייצב למחרת היום אצל הממונה על עבודות השירות.
אלא, שביום 2.10.2005 הודיעה הממונה על עבודות השירות לבית-המשפט המחוזי, כי המבקש לא התייצב בפניה ולא יצר קשר על מנת להודיע על אי התייצבותו. לאור זאת, הורה בית-המשפט המחוזי, ביום 8.1.2006, כי המבקש ירצה את יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי דווקא הגיע למחרת מתן ההחלטה למשרדי הממונה על עבודות השירות, אולם מכיוון שהגיע מבלי לתאם את הגעתו מראש וללא החלטת בית-המשפט המחוזי, פניו הושבו ריקם ולא הותר לו להיכנס מבעד דלת המשרד. לטענת המבקש, מספר ימים לאחר ניסיונו הכושל להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות, הוצא כנגדו צו מעצר בעניין אחר ועל כן נמנע ממנו להתייצב בהמשך.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטעמה, בית-המשפט המחוזי נתן למבקש הזדמנות חד-פעמית והמבקש שם לקלס את החלטתו. עוד טוענת המשיבה, שאין מקום להיעתר לבקשה משאין היא מגלה כל עניין משפטי-עקרוני.
דין הבקשה להידחות.
רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 6813/01 דוד ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). הבקשה שבפני אינה מגלה אף לא אחד מאלו.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בית-המשפט המחוזי התרה בפני המבקש, בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים, כי באם ישוב ויפר את תנאי עבודות השירות שלו, לא תינתן לו הזדמנות נוספת והוא יישלח למאסר בפועל. אולם המבקש, אשר ניתנה לו הזדמנות חריגה ויוצאת דופן, לא שת ליבו לדברי בית-המשפט ושב והפר את האמון שניתן בו בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו. בדרכו זו המשיך המבקש אף עד ימים אלו ממש, כאשר ראה לנכון לחרוג גם מקמצוץ האמון האחרון שגילה כלפיו בית-המשפט המחוזי, אשר עיכב את יום התייצבו למאסר ליום 18.1.2006. המבקש נמנע מלהתייצב גם במועד זה, בהגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית-משפט זה רק לאחר חלוף המועד להתייצבותו, ביום 20.1.2006. בהתנהגותו זו הראה המבקש, כי לא ראוי היה מלכתחילה לאמון החריג שנתן בו בית-המשפט המחוזי. לאור זאת, איני רואה כל מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי, שלא לאפשר עוד למבקש לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 23.1.2006, בעניין עיכוב הביצוע, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 1.2.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.2006).
ש ו פ ט