פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 8893/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
גולן שבו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70760/04 ובע"פ 70970/05 מיום 21.9.06,
שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא י' גרוס והשופטים א' קובו ומ' רובינשטיין
בשם המבקש : עו"ד חוגי צדוק
בשם המשיבה: עו"ד ענת חולתא
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו אשר הכריע בשני ערעורים על שני גזרי דין שהוטלו על המבקש בנוגע לשני כתבי אישום שונים.
בת"פ 9169/01 שנידון בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, הועמד המבקש לדין בגין עבירה של פריצה לעסק, לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק). לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 17.8.99 פרצו המבקש והנאשם הנוסף בתיק לחנות שעונים בתל-אביב על-ידי כך שניפצו את חלון הראווה של החנות.
בית-משפט השלום (כבוד השופטת מ' דיסקין) הרשיע את המבקש וביום 28.12.03 גזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות במידה והמבקש יימצא מתאים לכך על-ידי הממונה על עבודות השירות; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה בה הורשע, או כל עבירה לפי פרק י"א לחוק, להוציא סעיף 413; וכן קנס בסך 1,000 ש"ח או עשרה ימי מאסר תמורתו. בגזר-דינו התייחס בית-המשפט לתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש, אשר התרשם מכך שהוא אינו בשל לעבור הליך טיפולי בעת הזאת וכן לעברו הפלילי. כן ציין בית-המשפט, כי העבירה שבה הורשע המבקש הינה עבירה חמורה אשר קל לבצעה וקשה ללכוד את מבצעיה ולכן ראוי היה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל, אך לאור פרק הזמן הארוך שעבר מיום ביצוע העבירה, החליט שלא למצות עמו את הדין.
ביום 21.1.04 התקבלה חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות בה נקבע, כי המבקש הינו בלתי מתאים לביצוע עבודות שירות בשל תפקודו הלקוי בביצוע עבודות שירות שהוטלו עליו בתיק קודם. בית-משפט השלום נענה לבקשת המשיב לבחון את התאמתו בשנית וביום 1.3.04 החליט בית-המשפט, כי המבקש ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות, וזאת בעקבות חוות דעתו העדכנית של הממונה על עבודות השירות לפיה המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות. לבקשת המבקש, גזר-הדין עוכב עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי.
בת"פ 5451/03 שנידון בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, הועמד המבקש לדין בגין עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק; עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק; וכן עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק. לפי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, אילן ובנימין פדני (להלן: האחים פדני), שהינם מבעליה של חברת "פדני תכשיטים בע"מ", שכרו את שירותיהם של יהודה פלג (להלן: פלג) ויוסי גפן (להלן: גפן) לגביית חוב כספי שחב להם אדם בשם מרדכי מנשה (להלן: מנשה). פלג וגפן שכרו את שירותיו של אסי בן-שטרית (להלן: בן-שטרית) לצורך גביית החוב, ללא ידיעת האחים פדני. בראשית שנת 2002 נודע לאחים פדני, כי הניסיון לגבות את החוב נעשה תוך איומים על חייו של מנשה ולכן ביטלו את ההסכם עם פלג וגפן. בן-שטרית נפגש במהלך השנה מספר פעמים עם האחים פדני ודרש מהם להמשיך בגביית החוב או להעביר אליו כספים. המבקש והנאשם הנוסף בתיק, שתפו פעולה עם בן-שטרית ולצורך כך זייפו כתב אישום שהוגש נגד הנאשם הנוסף, כך שייראה כאילו הוגש נגד המבקש וייחס לו עבירות של החזקת אמצעי לחימה וסחיטה באיומים בגין סחיטתו של מנשה. בנוסף, המבקש, הנאשם הנוסף ובן-שטרית זייפו גם הזמנה לדיון, כך שייראה כאילו המבקש כבר הוזמן להקראה בעניינו. לאחר שזייפו את המסמכים, ניהלו מסע איומים והפחדות כנגד האחים פדני, במטרה לאלצם לשלם להם סכום של 80,000 ש"ח.
בית-משפט השלום (כבוד השופט א' חנן) הרשיע את המבקש, בעקבות הודאתו וביום 1.4.04 גזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; 13 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירות בהן הורשע וכן כל עבירת אלימות, זיוף ומרמה מסוג פשע; וכן קנס בסך 7,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. בגזר-דינו, הביע בית-המשפט את מורת רוחו מהסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים, לפיו הצדדים יעתרו לעונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך קבע, כי בהיעדר נסיבות חריגות הוא יכבד את הסדר הטיעון. בנוסף, התייחס בית-המשפט אל חומרתן של העבירות אותן ביצע המבקש.
ביום 20.4.05 הודיע הממונה על עבודות השירות, כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות היות ובשתי הפעמים הקודמות בהן ריצה עונש של עבודות שירות הוא נעדר רבות ללא הצדקה. בעקבות חוות הדעת, החליט בית-משפט השלום, כי המבקש יחל בריצוי המאסר בפועל, אך תחילת מועד ביצוע העונש עוכבה עד למתן פסק-דין בערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי.
על שני גזרי-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' גרוס והשופטים א' קובו ומ' רובינשטיין) דן בשני הערעורים במאוחד. את הערעור על גזר הדין שניתן בת"פ 9169/01 דחה בית-המשפט, בהתייחסו לחומרת העבירה שביצע המבקש ולעברו הפלילי הכולל עבירות רכוש נוספות. טענתו של בא-כוח המבקש, לפיה הזמן הרב שעבר בין ביצוע העבירה ועד למועד הגשת כתב-האישום מהווה עילה להקלה בעונשו, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בעקבות חוות דעתו העדכנית של הממונה על עבודות השירות, מיום 19.9.06, לפיה המבקש אינו כשיר לביצוע העבודות, המבקש יבצע את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של מאסר בפועל. בחוות דעתו, התייחס הממונה על עבודות השירות לתפקודו הלקוי של המבקש בעבודות השירות שריצה בעבר, על-אף ההזדמנויות השונות שניתנו לו, לכך שנציג שירות בית הסוהר הורה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו במסגרת תיק אחר, וכן לניסיונו לזייף את ממצאי בדיקת השתן שנעשתה לו.
לגבי הערעור שהוגש על גזר-הדין שניתן בת"פ 5451/03, דחה בית-המשפט המחוזי את מרבית טענותיו של המבקש, אך הפחית מתקופת המאסר שנגזרה עליו חודש אחד כך שעליו לרצות ארבעה חודשי מאסר בפועל. זאת, בהתאם להסדר הטיעון בין הצדדים, בו נקבע, כי במידה והמבקש יימצא בלתי כשיר לביצוע עבודות שירות, יועמד עונשו על ארבעה חודשי מאסר בפועל בלבד. טענתו של בא-כוח המבקש, לפיה עונשו של המבקש חמור ביחס לעונש שהוטל על בן-שטרית, המבצע העיקרי של העבירות בהן הורשע המבקש, נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט התייחס לחומרת העבירות שביצע המבקש ולכך שלקח בהן חלק באופן פעיל, גם אם לא היה המתכנן הראשי שלהן. בנוסף, ציין בית-המשפט, כי על בן-שטרית הוטל עונש מאסר של שישה חודשים, שהינו עונש חמור יותר מזה אשר הוטל על המבקש וכי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור במיוחד ואינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שקיים דיון משותף בשני הערעורים שהגיש המבקש. בנוסף הוא טוען, כי לצורך בדיקת התאמתו של המבקש לעונש של עבודות שירות, יש לבדוק את עמדתו של הממונה על עבודות השירות במועד מתן גזר הדין, ולא בעת הערעור. בנוסף, המבקש החסיר ימי עבודה כאשר ביצע עבודות שירות בשל חשש לחייו בעקבות חובות שצבר בשוק האפור. בנוגע לת"פ 9169/01, טוען בא-כוח המבקש, כי בית-המשפט החמיר עם המבקש, בכך שהמיר את עונש עבודות השירות לעונש של מאסר בפועל, וזאת למרות שלא הוגש ערעור על קולת העונש מצד המדינה. בנוסף, הוא טוען, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לזמן הרב שעבר מאז בוצעה העבירה ועד להגשת כתב האישום וכן כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש חמור בהתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש. בנוגע לת"פ 5451/03, טענתו העיקרית הינה, כי לא נעשתה הבחנה בין המבקש לבין המבצע העיקרי של העבירות לעניין העונש שהוטל עליהם.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, היות והיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית ועניינה בעונש שנגזר על המבקש ותו לא. בנוגע לת"פ 9169/01, טוענת באת-כוח המשיבה, כי המבקש הוא שביקש לעכב את מועד ביצוע עבודות השירות ומאז הוחלט להפסיק את עונש עבודות השירות שהוטל עליו בתיק אחר בעקבות התנהלותו. על-כן, אין להתערב בהחלטתו האחרונה של הממונה על עבודות השירות, לפיה הוא אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. גם בת"פ 5451/03, התייחסו הצדדים בהסדר הטיעון לאפשרות לפיה המבקש יימצא בלתי מתאים לביצוע עבודות שירות והסכימו כי במקרה זה ירצה המבקש עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל. העונש שנגזר על המבקש בבית-המשפט המחוזי הינו במסגרת הסדר הטיעון. בנוגע ליתר טענותיו של המבקש, טוענת באת-כוח המשיבה, כי אלו הן טענות פרטניות בנוגע לעונש, אשר נשקלו על-ידי הערכאות הדיוניות.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בא-כוח המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
יתרה מכך, טענותיו של בא-כוח המבקש מתמקדות בחומרת העונש ותו לא והלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לבית-המשפט המחוזי סמכות לאחד את הדיון בערעורים על פסקי דין שונים, וזאת מכוח סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-198, במידה והוא סבור שהדיון המשותף יתרום לליבון הסוגיה (ראו יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים (חלק שלישי, תשס"ג-2003) 1360).
טענות המבקש לעניין המרת עונשו לריצוי בפועל, דינן להידחות. כפי שעולה מחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 19.9.06, המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות היות ולא עמד בהתחייבויותיו בעבר למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות ובאחד מהעונשים אותם ריצה בדרך של עבודות שירות אף בוצעה הפסקה מנהלית והעונש הומר לביצוע בפועל (ראו החלטתי בעניינו של המבקש ברע"ב 652/06 גולן שבו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בנוסף, עולה מחוות דעתו של הממונה, כי המבקש ניסה לזייף את ממצאי בדיקת השתן שנעשתה לו. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא להמיר את עונש המאסר שהוטל על המבקש בת"פ 9169/01 לעונש של מאסר בפועל ומקובלת עליי המסקנה אליה הגיע לפיה "העובדה כי במועד מתן גזר הדין בערכאה הראשונה מצא הממונה את המערער כשיר לעבודות שירות אינה רלוונטית למועד זה, ואין המערער יכול להלין אלא על עצמו בעניין זה ועל כך שמצא לנכון לעכב את ביצועו של גזר הדין ולא היטיב דרכיו מאז".
טענותיו של המבקש בנוגע לנסיבותיו האישיות, פרק הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות ועד למועד הגשת כתב האישום וכן לאפלייתו ביחס לנאשמים אחרים בשני התיקים, נטענו בפני הערכאות הקודמות ונדחו. העונש שנגזר על המבקש, בשני התיקים, אינו חמור בהתחשב בחומרת העבירות שביצע, בעברו הפלילי ובעובדה, כי מאז הרשעתו בעבירות נשוא בקשה זו הוגשו נגדו שני כתבי אישום נוספים בעבירות של ניהול מקום הימורים וקשירת קשר לביצוע פשע. לאור כל זאת, איני מוצא מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בכסלו תשס"ז (18.12.06).
ש
ו פ ט