רע"ב 817/06 יוחאי שמעון כנפו נ. שרות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד), בה נדחתה עתירת האסיר שהגיש המבקש בעניין יציאותיו לחופשות.

1.המבקש, בעל עבר פלילי הכולל שבע-עשרה הרשעות בעבירות מין, מרצה החל מיום 1.9.1998 מאסר של תשע שנים בגין נסיון אינוס. המבקש ביקש לצאת לחופשות מבית הכלא, אך נוכח מסקנותיה של חוות הדעת שניתנה על ידי המרכז לבריאות הנפש במשרד הבריאות (להלן: מב"ן ) בעניין מידת מסוכנותו, סירב המשיב לבקשה. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לביטול ההחלטה שלא לאפשר את יציאתו לחופשות, וטען כי חוות הדעת הפסיכולוגיות עליהן היא מתבססת הן שרירותיות ואינן עומדות באמות מידה מקצועיות, בין היתר כיוון שהן מושפעות מדעות קדומות. כן טען המבקש כי תוצאותיה של בדיקת MMPI אותה עבר לא הועברו לעיונו, אך הדיון בטענה זו התייתר משמסר המשיב למבקש את תוצאות הבדיקה. בית משפט קמא דחה את העתירה, וקבע כי החלטת המשיב סבירה נוכח תוצאות האיבחון שנערך למבקש ומסקנות חוות הדעת בעניינו המצביעה על מסוכנותו הגבוהה ועל חשש להישנות העבירה. בית משפט קמא הוסיף וציין כי גם מחוות הדעת שהוגשה על ידי המבקש עולה כי הוא נוטל אחריות מן השפה אל החוץ בלבד.

2.על החלטה זו מלין המבקש, וטוען כי בית משפט קמא התייחס למשפט אחד בלבד מתוך חוות דעת המומחה שהוגשה מטעמו והתעלם ממסקנותיה ומן ההמלצה להוציאו לחופשות. לדברי המבקש תוצאות האיבחונים שנערכו לו על ידי מב"ן אינן משתנות מפעם לפעם ומכאן מסקנתו כי איבחונים אלו אינם אמינים. עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא לא נתן דעתו לכך שבעבר יצא לחופשות ולא היווה כל איום לסביבתו, והוא מוסיף וטוען כי מהחלטת בית משפט קמא עולה כי אין בידיו של אדם לשנות דרכיו באופן כן ואמיתי. לבסוף עתר המבקש למינוי סנגור מהסנגוריה הציבורית, בקשה אשר נדחתה על ידי ביום 13.2.2006.

3.המשיב מצידו טוען כי דין הבקשה להידחות, שכן אין היא מגלה שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת אופי כללי, המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופם של דברים טוען המשיב, כי חופשה לאסיר היא פריבילגיה שהענקתה כפופה לשיקול דעת הגורמים המוסמכים, תוך איזון בין עניינו של האסיר לבין ההגנה על שלום הציבור, וכי הלכה היא שבית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת המשיב בשיקול דעתו. עוד טוען המשיב, כי בהתאם לנהלים שקבע השר לבטחון פנים, מתן חופשה לעברייני מין מותנה בחוות דעת של מב"ן השוללת את מסוכנותו של האסיר לשלום הציבור, וכי בענייננו נקבע בחוות הדעת כי המבקש מהווה סכנה לציבור ולפיכך הומלץ שלא להוציאו לחופשות. בהחלטה זו, כך לטענת המשיב, לא נפל כל פגם והיא סבירה ועניינית. המשיב מוסיף ומציין, כי איבחון על ידי מב"ן נערך כל שישה חודשים, וכי ביום 20.3.2006 פנה למב"ן בבקשה לערוך למבקש בדיקה חוזרת. עוד נטען, כי בניגוד לטענות המבקש מב"ן הינו גוף מקצועי ובעל נסיון וכבר נפסק כי יש ליתן לחוות הדעת מטעמו משקל ניכר. המשיב מוסיף וטוען כי נוכח התרשמותם הבלתי אמצעית של גורמי הטיפול, אשר קבעו כי המבקש מכחיש את ביצוע העבירה בה הורשע ומגלה חוסר תובנה לגבי מהותה וחומרתה, יש לדחות את טענתו לפיה חל בו שינוי מאז ביצועה. בעניין חוות הדעת מטעם המבקש טוען המשיב כי חוות דעת זו לא הומצאה לידיו, אך כי מכל מקום הלכה היא שחוות דעת שניתנה על ידי מב"ן עדיפה על חוות דעת מטעם אסיר, וכי בנוסף לכך במקרה דנן קבע בית משפט קמא כי חוות הדעת אינן סותרות זו את זו.

4.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במשורה ובמקרים בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או שמועלה נושא אחר שיש לו חשיבות ציבורית וכללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נופל בגדר מקרים אלה. טענותיו של המבקש מתמקדות בנימוקים הנוגעים למקרה הקונקרטי בלבד והן אינן מעוררות כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם לגופו של עניין אין ממש בבקשה. המבקש הורשע בנסיון אינוס והוא בעל עבר פלילי עשיר בעבירות מין. החלטת המשיב בעניינו של המבקש התבססה על חוות דעת של מב"ן, בה לא ניתנה המלצה לאפשר לו לצאת לחופשות מפאת מסוכנותו לציבור. בנסיבות אלו, החלטת המשיב, הנדרש לאזן בין עניינו של המבקש לבין הדאגה לשלום הציבור, הינה עניינית וסבירה. המשיב אף ציין בפנינו כי לפני מספר ימים פנה למב"ן בבקשה לערוך למבקש איבחון חוזר, ומשכך ישוב עניינו ויבחן בתוך זמן קצר.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.